שיעור 403, ספר תהילים, פרק פה, ד-ה

(ד) אָסַ֥פְתָּ כָל־עֶבְרָתֶ֑ךָ הֱ֝שִׁיב֗וֹתָ מֵֽחֲר֥וֹן אַפֶּֽךָ׃

(ה) שׁ֭וּבֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ וְהָפֵ֖ר כַּֽעַסְךָ֣ עִמָּֽנוּ׃

(ד) והנה חורבן הארץ היה בדרך של 'עברה', שזה כינוי לעונש העובר את הגבול של החוטאים, ומעניש גם את אותם שלא חטאו, כי הרי הארץ עצמה אינה בעלת בחירה ולא חטאה, ואף על פי כן נחרבה, ועתה אָסַפְתָּ כָל עֶבְרָתֶךָ, והתרצית לארץ ישראל. ו'חרון אף' הוא על החוטאים עצמם, והיה חרון אף על ישראל שחטאו, ועתה הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וכיון שעתה אין עברה ואין חרון אף, ראוי שיתקיימו יעודי הנביאים כפי שהתנבאו על הגאולה השלימה.

(ה) ולכן אבקש, שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ – תשוב אתה לגאול אותנו, באופן שתהיה זו גאולה הבאה מאיתך בניסים גלויים, וגאולה שלימה שלא נהיה כבושים עוד תחת מלכות פרס, והזכיר כאן שם 'אלהים', לבקש בכך שגם מידת הדין תסכים לגאולה זו, ולא תהיה זו גאולה רק מצד הרחמים, הרמוזים בשם הוי"ה. וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ – תבטל לגמרי את הכעס שיש לך על חטאינו ועוונותינו, באופן שלא תהיה זו רק נשיאת עוון וכיסוי חטא, שבאופן זה עדיין קיימים העוונות והחטאים במציאות אלא שאין ה' מעניש עליהם, ויתכן שלאחר זמן יתעורר כעס מחמתם, אלא יתבטל הכעס על העבירות לגמרי, עד שלא יהיה קיים במציאות כלל.