שיעור 429, ספר תהילים, פרק פט, לט-מג

(לט) וְאַתָּ֣ה זָ֭נַחְתָּ וַתִּמְאָ֑ס הִ֝תְעַבַּ֗רְתָּ עִם־מְשִׁיחֶֽךָ׃

(מ) נֵ֭אַרְתָּה בְּרִ֣ית עַבְדֶּ֑ךָ חִלַּ֖לְתָּ לָאָ֣רֶץ נִזְרֽוֹ׃

(מא) פָּרַ֥צְתָּ כָל־גְּדֵֽרֹתָ֑יו שַׂ֖מְתָּ מִבְצָרָ֣יו מְחִתָּֽה׃

(מב) שַׁ֭סֻּהוּ כָּל־עֹ֣בְרֵי דָ֑רֶךְ הָיָ֥ה חֶ֝רְפָּ֗ה לִשְׁכֵנָֽיו׃

(מג) הֲ֭רִימוֹתָ יְמִ֣ין צָרָ֑יו הִ֝שְׂמַ֗חְתָּ כָּל־אֽוֹיְבָֽיו׃

(לט) ומתאר עתה כיצד הופרה הברית עם דוד, והתבטלה מלכותו, ואומר עתה כביכול בשם ה', הסבר לכך שהתבטלה הברית, וְאַתָּה (-זרע דוד) זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס את הברית, ומחמת כן התבטלה הברית לגמרי, כך הִתְעַבַּרְתָּ – דיברת בעברתך ובכעסך עִם מְשִׁיחֶךָ.

(מ) ומחמת טענה זו, שזרע דוד הוא שהפר תחילה את הברית, התבטלו שני הדברים גם מצד ה', כנגד ה'אמונה', שזו ההבטחה שבאה מכח מעשיו הטובים, וכרת עמו ברית על כך, נֵאַרְתָּה – הרחקת והשלכת את בְּרִית עַבְדֶּךָ, וכנגד ה'חסד' שהבטיח לו להקים לו בית מלכות יותר מכפי הראוי לפי מעשיו, חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ – כתר המלכות שבא על ידי המשיחה בשמן הקודש, התחלל מקדושתו והורד לארץ.

(מא) ואף שהמלך בנה גדרות סביב לכל ארצו, וזהו משל לאנשי הצבא השומרים על הגבולות שלא יכנסו זרים לארץ, וכן בנה מבצרים רבים להסתגר בהם בעת מלחמה, אתה פָּרַצְתָּ כָל גְּדֵרֹתָיו, עד שנכנסו זרים לארצו, ושַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה – שבר והרס, שלא יוכל להתבצר בהם מפני האויבים.

(מב) וכיון שנפרצו כל גדרותיו, שַׁסֻּהוּ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ – יכלו הזרים לעבור דרך ארצו, וכפי שהיה בימי יאשיהו מלך יהודה, שפרעה מלך מצרים עבר בארצו, ואף לא הועילו גדרותיו למנוע מהעמים שסביבו להכנס לגבולות הארץ, אלא הָיָה חֶרְפָּה לִשְׁכֵנָיו.

(מג) וכיון שלא הועילו לו מבצריו, הֲרִימוֹתָ יְמִין צָרָיו – ה'צרים', הנלחמים בפועל, נצחו אותו במלחמה, הִשְׂמַחְתָּ כָּל אוֹיְבָיו – ה'אויבים', שאינם נלחמים בפועל אלא רק דורשים בליבם את רעתו, שמחו עתה על מפלתו.