יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 43. ספר שמואל, פרק ט, א-ו

(א) וַיְהִי־אִ֣ישׁ מִבִּנְיָמִ֗ין וּ֠שְׁמוֹ קִ֣ישׁ בֶּן־אֲבִיאֵ֞ל בֶּן־צְר֧וֹר בֶּן־בְּכוֹרַ֛ת בֶּן־אֲפִ֖יחַ בֶּן־אִ֣ישׁ יְמִינִ֑י גִּבּ֖וֹר חָֽיִל׃ (ב) וְלֽוֹ־הָיָ֨ה בֵ֜ן וּשְׁמ֤וֹ שָׁאוּל֙ בָּח֣וּר וָט֔וֹב וְאֵ֥ין אִ֛ישׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ מִשִּׁכְמ֣וֹ וָמַ֔עְלָה גָּבֹ֖הַּ מִכָּל־הָעָֽם׃ (ג) וַתֹּאבַ֨דְנָה֙ הָֽאֲתֹנ֔וֹת לְקִ֖ישׁ אֲבִ֣י שָׁא֑וּל וַיֹּ֨אמֶר קִ֜ישׁ אֶל־שָׁא֣וּל בְּנ֗וֹ קַח־נָ֤א אִתְּךָ֙ אֶת־אַחַ֣ד מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וְק֣וּם לֵ֔ךְ בַּקֵּ֖שׁ אֶת־הָֽאֲתֹנֹֽת׃ (ד) וַיַּֽעֲבֹ֧ר בְּהַר־אֶפְרַ֛יִם וַיַּֽעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץ־שָׁלִ֖שָׁה וְלֹ֣א מָצָ֑אוּ וַיַּֽעַבְר֤וּ בְאֶרֶץ־שַֽׁעֲלִים֙ וָאַ֔יִן וַיַּֽעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץ־יְמִינִ֖י וְלֹ֥א מָצָֽאוּ׃ (ה) הֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בְּאֶ֣רֶץ צ֔וּף וְשָׁא֥וּל אָמַ֛ר לְנַֽעֲר֥וֹ אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ לְכָ֣ה וְנָשׁ֑וּבָה פֶּן־יֶחְדַּ֥ל אָבִ֛י מִן־הָֽאֲתֹנ֖וֹת וְדָ֥אַג לָֽנוּ׃ (ו) וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנֵּה־נָ֤א אִישׁ־אֱלֹהִים֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את וְהָאִ֣ישׁ נִכְבָּ֔ד כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֖ר בּ֣וֹא יָב֑וֹא עַתָּה֙ נֵ֣לְכָה שָּׁ֔ם אוּלַי֙ יַגִּ֣יד לָ֔נוּ אֶת־דַּרְכֵּ֖נוּ אֲשֶׁר־הָלַ֥כְנוּ עָלֶֽיהָ׃

 

֍           ֍            ֍

 

(פרק ט-י) בפרשיות הבאות יסופר כיצד זימן ה' שיגיע שאול אל שמואל, ויתמנה למלך על ישראל.

(א) וַיְהִי אִישׁ מִבִּנְיָמִין, וּשְׁמוֹ קִישׁ, בֶּן אֲבִיאֵל, בֶּן צְרוֹר, בֶּן בְּכוֹרַת, בֶּן אֲפִיחַ, בֶּן אִישׁ יְמִינִי [-משבט בנימין], וקיש היה גִּבּוֹר חָיִל, וטבע האב עובר לבנו, ולכן אף שאול בנו היה גבור חיל, וראוי למלוכה.

(ב) וְלוֹ, לקיש, הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל, בָּחוּר – צעיר בשנים, ואף על פי כן לא נמשך אחרי תאוות העולם, וָטוֹב – היה טוב עם אלוקים ועם אנשים, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מגדול ועד קטן, שהיה טוֹב מִמֶּנּוּ במידותיו הטובות, וכן היה שלם בתוארו ויופיו, מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה היה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם.

(ג) וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל, ואף שהיה די בשליחת אחד הנערים לחפשם, נתן ה' בליבו שישלח את שאול בנו, כדי לגרום על ידי זה להמלכתו, ולכן, וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל שָׁאוּל בְּנוֹ, קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים, וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ [-חפש] אֶת הָאֲתֹנֹת.

(ד) וכדרך המחפשים נפרדו לחפש כל אחד בדרך אחרת, וַיַּעֲבֹר אחד מהם בְּהַר אֶפְרַיִם, וַיַּעֲבֹר האחר בְּאֶרֶץ שָׁלִשָׁה, וְלֹא מָצָאוּ. וַיַּעַבְרוּ שניהם יחד בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים, וָאַיִן. וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ יְמִינִי, וְלֹא מָצָאוּ.

(ה) הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף, וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ, לְכָה עימי וְנָשׁוּבָה לביתנו, פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן מחשבתו על הָאֲתֹנוֹת, וְדָאַג לָנוּ.

(ו) וַיֹּאמֶר לוֹ נערו, הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים נמצא בָּעִיר הַזֹּאת, וְהָאִישׁ נִכְבָּד [ואינו ממין הקוסמים ומגידי העתידות, אלא צדיק הוא באמת], וגם אינו מהצדיקים אשר אינם מגלים עתידות, אלא כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר האיש, בּוֹא יָבוֹא – מתקיימים דבריו, עַתָּה נֵלְכָה שָּׁם, אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת ענין דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ, כלומר, היכן האתונות שאנו מבקשים, שעבור זה יצאנו לדרכינו.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)