שיעור 45, ספר יהושע, פרק יט, לב-נא

לב לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י יָצָ֖א הַגּוֹרָ֣ל הַשִּׁשִּׁ֑י לִבְנֵ֥י נַפְתָּלִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ לג וַיְהִ֣י גְבוּלָ֗ם מֵחֵ֨לֶף מֵֽאֵל֜וֹן בְּצַֽעֲנַנִּ֗ים וַֽאֲדָמִ֥י הַנֶּ֛קֶב וְיַבְנְאֵ֖ל עַד־לַקּ֑וּם וַיְהִ֥י תֹֽצְאֹתָ֖יו הַיַּרְדֵּֽן׃ לד וְשָׁ֨ב הַגְּב֥וּל יָ֨מָּה֙ אַזְנ֣וֹת תָּב֔וֹר וְיָצָ֥א מִשָּׁ֖ם חוּקֹ֑קָה וּפָגַ֨ע בִּזְבֻל֜וּן מִנֶּ֗גֶב וּבְאָשֵׁר֙ פָּגַ֣ע מִיָּ֔ם וּבִ֣יהוּדָ֔ה הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרַ֥ח הַשָּֽׁמֶשׁ׃ לה וְעָרֵ֖י מִבְצָ֑ר הַצִּדִּ֣ים צֵ֔ר וְחַמַּ֖ת רַקַּ֥ת וְכִנָּֽרֶת׃ לו וַֽאֲדָמָ֥ה וְהָֽרָמָ֖ה וְחָצֽוֹר׃ לז וְקֶ֥דֶשׁ וְאֶדְרֶ֖עִי וְעֵ֥ין חָצֽוֹר׃ לח וְיִרְאוֹן֙ וּמִגְדַּל־אֵ֔ל חֳרֵ֥ם וּבֵית־עֲנָ֖ת וּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ עָרִ֥ים תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃ לט זֹ֗את נַֽחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־נַפְתָּלִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם הֶֽעָרִ֖ים וְחַצְרֵיהֶֽן׃ מ לְמַטֵּ֥ה בְנֵי־דָ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם יָצָ֖א הַגּוֹרָ֥ל הַשְּׁבִיעִֽי׃ מא וַיְהִ֖י גְּב֣וּל נַֽחֲלָתָ֑ם צָרְעָ֥ה וְאֶשְׁתָּא֖וֹל וְעִ֥יר שָֽׁמֶשׁ׃ מב וְשַֽׁעֲלַבִּ֥ין וְאַיָּל֖וֹן וְיִתְלָֽה׃ מג וְאֵיל֥וֹן וְתִמְנָ֖תָה וְעֶקְרֽוֹן׃ מד וְאֶלְתְּקֵ֥ה וְגִבְּת֖וֹן וּבַֽעֲלָֽת׃ מה וִיהֻ֥ד וּבְנֵֽי־בְרַ֖ק וְגַת־רִמּֽוֹן׃ מו וּמֵ֥י הַיַּרְק֖וֹן וְהָֽרַקּ֑וֹן עִֽם־הַגְּב֖וּל מ֥וּל יָפֽוֹ׃ מז וַיֵּצֵ֥א גְבוּל־בְּנֵי־דָ֖ן מֵהֶ֑ם וַיַּֽעֲל֣וּ בְנֵי־דָ֠ן וַיִּלָּֽחֲמ֨וּ עִם־לֶ֜שֶׁם וַיִּלְכְּד֥וּ אוֹתָ֣הּ ׀ וַיַּכּ֧וּ אוֹתָ֣הּ לְפִי־חֶ֗רֶב וַיִּֽרְשׁ֤וּ אוֹתָהּ֙ וַיֵּ֣שְׁבוּ בָ֔הּ וַיִּקְרְא֤וּ לְלֶ֨שֶׁם֙ דָּ֔ן כְּשֵׁ֖ם דָּ֥ן אֲבִיהֶֽם׃ מח זֹ֗את נַֽחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵי־דָ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם הֶֽעָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְחַצְרֵיהֶֽן׃ מט וַיְכַלּ֥וּ לִנְחֹל־אֶת־הָאָ֖רֶץ לִגְבֽוּלֹתֶ֑יהָ וַיִּתְּנ֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל נַֽחֲלָ֛ה לִֽיהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן בְּתוֹכָֽם׃ נ עַל־פִּ֨י ה֜' נָ֣תְנוּ ל֗וֹ אֶת־הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔ל אֶת־תִּמְנַת־סֶ֖רַח בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיִּבְנֶ֥ה אֶת־הָעִ֖יר וַיֵּ֥שֶׁב בָּֽהּ׃ נא אֵ֣לֶּה הַנְּחָלֹ֡ת אֲשֶׁ֣ר נִֽחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן ׀ וִֽיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן וְרָאשֵׁ֣י הָֽאָב֣וֹת לְמַטּוֹת֩ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל ׀ בְּגוֹרָ֤ל ׀ בְּשִׁלֹה֙ לִפְנֵ֣י ה֔' פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיְכַלּ֕וּ מֵֽחַלֵּ֖ק אֶת־הָאָֽרֶץ׃

֍           ֍            ֍

(לב) לִבְנֵי נַפְתָּלִי יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי, לִבְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם׃

(לג) וַיְהִי גְבוּלָם כל רוחב ארץ ישראל שמול הירדן, בצד המזרחי של ארץ ישראל, ונמצא שגבולם המזרחי היה הירדן, והגבול המערבי של נפתלי היה מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים [ואין אלו שמות של ערים, אלא של מקומות], וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב, וְיַבְנְאֵל, עַד לַקּוּם, שכל המקומות והערים הללו היו בגבול המערבי של נפתלי, וַיְהִי תֹצְאֹתָיו – וסיום הגבול לצד מזרח היה הַיַּרְדֵּן לכל אורכו.

(לד) וְשָׁב הַגְּבוּל יָמָּה – גבול נפתלי בצדו הצפוני, ממזרח למערב עד שהגיע לעיר אַזְנוֹת תָּבוֹר שהיתה במערב, וְיָצָא מִשָּׁם הגבול לצד צפון חוּקֹקָה, וּפָגַע בִּזְבֻלוּן מִנֶּגֶב – בצד דרום של זבולון, שהוא צפון לנפתלי, וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם – בצד מערב של נפתלי, שהוא מזרח לאשר, וּבִיהוּדָה הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ – בסוף הירדן, ששם הסתיים גבול נפתלי, פגע בתחום יהודה.

(לה) וְעָרֵי מִבְצָר של נפתלי, היו הַצִּדִּים, צֵר, וְחַמַּת, רַקַּת, וְכִנָּרֶת׃ (לו) וַאֲדָמָה, וְהָרָמָה, וְחָצוֹר׃ (לז) וְקֶדֶשׁ, וְאֶדְרֶעִי, וְעֵין חָצוֹר׃ (לח) וְיִרְאוֹן, וּמִגְדַּל אֵל, חֳרֵם, וּבֵית עֲנָת, וּבֵית שָׁמֶשׁ, עָרִים תְּשַׁע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן׃ (לט) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם, הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן׃

(מ) לְמַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי׃ (מא) וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם, צָרְעָה, וְאֶשְׁתָּאוֹל, וְעִיר שָׁמֶשׁ׃ (מב) וְשַׁעֲלַבִּין, וְאַיָּלוֹן, וְיִתְלָה׃ (מג) וְאֵילוֹן, וְתִמְנָתָה, וְעֶקְרוֹן׃ (מד) וְאֶלְתְּקֵה, וְגִבְּתוֹן, וּבַעֲלָת׃ (מה) וִיהֻד, וּבְנֵי בְרַק, וְגַת רִמּוֹן׃ (מו) וּמֵי הַיַּרְקוֹן, וְהָרַקּוֹן, עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ, שגם הוא היה מנחלת דן.

(מז) וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם – כיון שלא יכלו בני דן לכבוש את כל חלקם עד הגבול, מאחר ולא היה חלקם באמצע הארץ אלא בגבולה, ולא הצליחו לכבוש את האמורי שישב שם, וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן למזרח ארץ ישראל וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם, והיה זה בזמן השופטים, וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ, וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי חֶרֶב, וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ, וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן, כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם׃

(מח) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן׃

(מט) וַיְכַלּוּ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ לִגְבוּלֹתֶיהָ, והיינו כשסיימו להפיל את הגורלות על תחומיהם של כל שבט ושבט, וקודם שחילקו את הנחלות בפועל לפי משפחות, שחלוקה זו היתה שלא על פי הגורל, אלא לפי ריבוי האוכלוסין של כל שבט, וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נַחֲלָה לִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן בְּתוֹכָם:

(נ) אמנם כיון שעדיין לא התחלק הארץ למשפחות לא היה ניתן לדעת מה החלק הראוי ליהושע, ורק עַל פִּי ה' נָתְנוּ לוֹ, אֶת הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל, אֶת תִּמְנַת סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם, וַיִּבְנֶה יהושע אֶת הָעִיר, וַיֵּשֶׁב בָּהּ׃

(נא) אֵלֶּה הַנְּחָלֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּגוֹרָל, בְּשִׁלֹה לִפְנֵי ה', פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיְכַלּוּ מֵחַלֵּק אֶת הָאָרֶץ׃