שיעור 454, ספר תהילים, פרק צד, יד-טו

(יד) כִּ֤י ׀ לֹֽא־יִטֹּ֣שׁ יְהוָ֣ה עַמּ֑וֹ וְ֝נַֽחֲלָת֗וֹ לֹ֣א יַֽעֲזֹֽב׃

(טו) כִּֽי־עַד־צֶ֭דֶק יָשׁ֣וּב מִשְׁפָּ֑ט וְ֝אַֽחֲרָ֗יו כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

(יד) ועל מה שטענו אותם פועלי אוון שהם רואים שהרשעים "עַמְּךָ ה' יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ" (פסוק ה'), משיב ואומר להם, כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְיָ את עַמּוֹ, וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב, אלא סופו לריב את ריבם מיד הרשע המרע להם.

(טו) והטעם שה' מאחר את עונשו של הרשע, כי הנהגת ה' בעולם היא ב'משפט' וב'צדק', ואמנם המשפט מכריח להעניש את הרשע מיד, אך הצדק ישקיף גם על ענינים אחרים, כמו זכות קדומה שיש לרשע, או שעתיד הוא להוליד בנים צדיקים, או שיתכן שיחזור בתשובה ויתבטל עונשו, וכיוצא בזה, ואין המשפט יוצא להכריע לבדו את הדין ללא הצדק, ולכן, כִּי עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט, כלומר, כאשר יצא המשפט לדרכו להעניש את הרשע, יראה שהצדק עדיין לא הגיע אל מקום המשפט הזה, כי הצדק טוען שיש להמתין מלהעניש את הרשע מהטעמים שהתבארו, ולכן גם המשפט ישוב מדרכו אל מקום הצדק, ורק לאחר זמן, כאשר גם הצדק יחליט כי יש להעניש את הרשע, אז יתקיים הדבר. וכן הוא לגבי הצדיק, שמידת המשפט אומרת לתת לו את שכרו מיד על מעשיו הטובים, אך הצדק אומר שיש עדיין להתמהמה בדבר, מחמת עוון קדום שיש לו, או כדי שיוריש את זכותו לבניו, וְאַחֲרָיו – אחרי הצדק, ישובו גם כָּל יִשְׁרֵי לֵב הרוצים לקבל את שכרם מכח המשפט, ויבחרו ישרי הלב הצדיקים שתהיה ההנהגה עמהם כפי הצדק, ולא כפי המשפט, ולכן גם שכרם של הצדיקים בעולם הזה מתעכב, ואינו גלוי מיד.