שיעור 457, ספר תהילים, פרק צה, א-ב

(א) לְ֭כוּ נְרַנְּנָ֣ה לַֽיהוָ֑ה נָ֝רִ֗יעָה לְצ֣וּר יִשְׁעֵֽנוּ׃

(ב) נְקַדְּמָ֣ה פָנָ֣יו בְּתוֹדָ֑ה בִּ֝זְמִר֗וֹת נָרִ֥יעַֽ לֽוֹ׃

פרק צה

מבאר את שתי ההנהגות שיש לה' בעולם, הטבעית והניסית, ומבאר את החילוק בין ישראל לבין אומות העולם בדרך ידיעת ה' ודרכי הכרתו:

(א) כיון שעל אומות העולם אין השגחה פרטית מיוחדת, לכן הם מכירים את ה' מהכלל אל הפרט, כלומר, אחרי שיבינו בדעתם שהבריאה בכללותה בודאי נבראה על ידי בורא יחיד שהוא סיבת הסיבות, יתבוננו ויראו את כל פרטי המעשים, איך כולם ערוכים בחכמה, בחן ובחסד עם בריותיו, ויבינו שהוא משגיח בתמידות על כל בני האדם ומנהיג את העולם, ולכן קורא ואומר לכלל האומות, לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, מצד שהוא בורא כל העולמות, שעל כך מורה שם הוי"ה, ועל כך נָרִיעָה גם תרועה מיוחדת, כדרך שהעם מריע לפני מלכו, לְצוּר יִשְׁעֵנוּ, מחמת שנבין גם שהוא המשגיח על בני האדם בפרטות, ומנהיג את העולם כולו בעצמו.

(ב) אמנם אצל ישראל ההכרה בה' באה מן הפרט אל הכלל, כיון שה' עושה לנו ניסים רבים, ובהשגחתו הפרטית הוא משדד את מערכות הטבע באותות ובמופתים, על ידי כך אנו מכירים שהוא ברא את כל העולמות, כי בודאי שמי שיכול לשנות את כל חוקי הטבע כרצונו הוא זה שברא את העולם ויסד את החוקים הללו (ולכן במעמד הר סיני פתח ה' ואמר 'אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', ולא אשר בראתי את השמים ואת הארץ, כי מתוך הניסים הפרטיים שעשה לנו ה' אנו מכירים ויודעים שהוא בורא כל העולמות), ולכן אנו תחילה נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה על הניסים והנפלאות הפרטיים שעשה לנו, ואחר כך בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ, לספר את תהילותיו ושבחיו הכלליים בבריאת כל העולמות.