שיעור 459, ספר תהילים, פרק צה, ו-ח

(ו) בֹּ֭אוּ נִשְׁתַּֽחֲוֶ֣ה וְנִכְרָ֑עָה נִ֝בְרְכָ֗ה לִֽפְנֵי־יְהוָ֥ה עֹשֵֽׂנוּ׃

(ז) כִּ֘י ה֤וּא אֱלֹהֵ֗ינוּ וַֽאֲנַ֤חְנוּ עַ֣ם מַ֭רְעִיתוֹ וְצֹ֣אן יָד֑וֹ הַ֝יּ֗וֹם אִֽם־בְּקֹל֥וֹ תִשְׁמָֽעוּ׃

(ח) אַל־תַּקְשׁ֣וּ לְ֭בַבְכֶם כִּמְרִיבָ֑ה כְּי֥וֹם מַ֝סָּ֗ה בַּמִּדְבָּֽר׃

(ו) אמנם אנו, העם הנבחר על ידו, מתחילים להכיר את ה' מכח מעשיו הפרטיים שהוא עושה עמנו, ולכן בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה, וְנִכְרָעָה בכפיפת הראש והגוף, נִבְרְכָה – נכרע על ברכינו לארץ, לִפְנֵי יְיָ, מצד שהוא עֹשֵׂנוּ – עשה אותנו לעם בפני עצמו המיוחד לה', ונשיג אותו בטובות מיוחדות אלו שעשה עמנו.

(ז) והשגתנו הראשונה היא כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ, המשגיח בפרטות עלינו, וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ, וְצֹאן יָדוֹ, שהוא מנהיג אותנו כרועה המוליך את צאנו למקומות מרעה טובים, כך ה' מפליג בטובות שהוא עושה לנו בפרטיות, ודבר זה, שיש לה' שייכות פרטית עמנו, אין זה דבר מוכרח וקיים מעת הבריאה, אלא זהו דבר התלוי בבחירתנו ובהנהגתנו, ומתחדש הַיּוֹם, אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, וכך בכל יום מתחדשת שייכות זו שלנו עם ה', על ידי שאנו שומעים בקולו ומקבלים עלינו את עול מלכותו.

(ח) ופונה עתה לישראל ואומר, אמנם אם אומות העולם אינם מכירים את ה', אין זה מוכיח על קושי ליבם, כי הם רואים רק את דרכי הטבע הקבועים, אך אתם, שנגלה עליכם ה' באותות ובמופתים, אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם לנהוג כמי שאינכם מכירים את ה', כִּמְרִיבָה – כפי שעשיתם במי מריבה, שלא להכיר ביכולת ה' להיטיב לכם ולתת לכם כל צרכיכם, כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר – וכן כמו ביום שניסיתם את ה' במדבר, בחטא המרגלים, שלא האמנתם בכוחו ויכולתו להכניס אתכם לארץ ישראל, ושם נגזר עונשם על כך, "כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי. אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ" (במדבר י"ד כ"ב-כ"ג).