שיעור 486, ספר תהילים, פרק קב, כד-כט

(כד) עִנָּ֖ה בַדֶּ֥רֶךְ כֹּחִ֗י קִצַּ֥ר יָמָֽי׃

(כה) אֹמַ֗ר אֵלִ֗י אַֽל־תַּ֭עֲלֵנִי בַּֽחֲצִ֣י יָמָ֑י בְּד֖וֹר דּוֹרִ֣ים שְׁנוֹתֶֽיךָ׃

(כו) לְ֭פָנִים הָאָ֣רֶץ יָסַ֑דְתָּ וּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ שָׁמָֽיִם׃

(כז) הֵ֤מָּה ׀ יֹאבֵדוּ֮ וְאַתָּ֪ה תַֽ֫עֲמֹ֥ד וְ֭כֻלָּם כַּבֶּ֣גֶד יִבְל֑וּ כַּלְּב֖וּשׁ תַּֽחֲלִיפֵ֣ם וְֽיַחֲלֹֽפוּ׃

(כח) וְאַתָּה־ה֑וּא וּ֝שְׁנוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א יִתָּֽמּוּ׃

(כט) בְּנֵֽי־עֲבָדֶ֥יךָ יִשְׁכּ֑וֹנוּ וְ֝זַרְעָ֗ם לְפָנֶ֥יךָ יִכּֽוֹן׃

(כד) אמנם לאחר שכבר כביכול התייאש המתפלל העני מכך שהוא עצמו יזכה לראות את הגאולה, ובקשתו היא רק על הגאולה הכללית של ישראל, חוזר ואומר, אמנם כבר עִנָּה ה' בַדֶּרֶךְ – בטלטול ובדרכים של הגלות את כֹּחִי, ומחמת כן קִצַּר את יָמָי, עד שמחמת כן התייאשתי מלהאריך ימים עד עת הגאולה.

(כה) בכל זאת אחזור ואבקש, אֹמַר בתפילתי עתה, אֵלִי, אַל תַּעֲלֵנִי מהעולם הזה אל עולם הנשמות בַּחֲצִי יָמָי, בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ – ובמחצית הדור הנמדד לפי שנות ההשגחה העליונה, כלומר, אמנם לא ניתן לומר כלפי ה' כלל מושגים של שנים ודורות, שהרי הוא למעלה מהזמן, אך כיון שהשגחת ה' ניכרת בכל דור בפני עצמו בהנהגה מסוימת, ניתן לומר שה'שנים' של ההשגחה העליונה כפי שהם נראים על ידי בני האדם הנמצאים תחת שלטון הזמן, נמדדות לפי 'דורות', שבכל דור יש הנהגה מסוימת מאת ה', ועל כך מבקש, שאף על פי שהתענה בדרכי הגלות ותש כוחו, מכל מקום אם ימות בחצי ימיו, נמצא שכביכול אף ה'דור' המתייחס להנהגה העליונה נהיה דור קטוע וחצוי, כי לא ניכרה בו ההשגחה לאורך כל שנות הדור, כפי שראוי שיהיה בכל הדורות, ולכן מבקש שיאריכו ימיו לכדי זמן של דור שלם, ולא יעלה קודם לכן מהעולם הזה.

(כו) ואמנם לדברים הגשמיים אין מציאות וקיום אמיתיים, כי הרי לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ – הארץ אשר יסדת לפנים, בעת בריאת העולם, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם – והשמים שהם מעשי ידיך, ו'השמים והארץ' כוללים את כל הבריאה המוחשית, הנתונה תחת שלטון הזמן.

(כז) כל אלו לא יתקיימו לעולם, אלא לעתיד לבוא הֵמָּה יֹאבֵדוּ, כי כל דבר שיש לו תחילה, בהכרח יש לו כליון בסופו, וְאַתָּה לבדך תַעֲמֹד ותתקיים תמיד, כי אין לך תחילה ולא סוף, ומלבד זאת, גם בזמן שהעולם הגשמי קיים, אין לו קיום אמיתי, שהרי כל החומר הגשמי אינו קיים במתכונתו, אלא בכל עת הוא משתנה, וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ – מצד החומר הקיים בהם עתה יבלו לגמרי כבגד המונח זמן רב במקום אחד, וגם מצד המבט הכללי על החומר, שהוא קיים בצורות משתנות, הרי כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ – דומה הדבר למי שמחליף בגדיו בכל עת, כי גם החומר מחליף את צורתו בכל עת.

(כח) ולעומת הדברים הגשמיים הללו, המתבלים בעצמם וגם מחליפים צורתם בכל עת, וְאַתָּה הוּא – אתה היחיד הקיים ללא שום שינוי, וּשְׁנוֹתֶיךָ – הדורות השונים שבהם ניכרת הנהגתך השונה (וכפי שהתבאר לעיל (פסוק כ"ה) שלשון 'שנותיך' האמורה כלפי ה' הכוונה לדורות המתחדשים, שבכל דור מתחדשת הנהגה חדשה, ובדרך זו משיגים בני האדם את ה'), דורות אלו לֹא יִתָּמּוּ, וכפי שממשיך ומבאר.

(כט) ומי הם אותם 'דורות' שלא יתמו, הם הדורות של בְּנֵי עֲבָדֶיךָ, הצדיקים, שנשמתם היא חלק אלוה ממעל, ולכן לא ישלטו בהם הכליה והאובדן, אלא הם יִשְׁכּוֹנוּ בתמידות, גם לאחר שתתבטל המציאות הגשמית, וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן, לעמוד לפניך בעולם הנשמות, באור פני מלך חיים.