יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 50, מסכת יבמות, פרק רביעי

גמרא

שנינו במשנה, 'שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה, משום רבי יהודה בן בתירא אמרו, אומרים לו, המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה'. אָמַר שְׁמוּאֵל, הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה, שזיקת יבמתו אליו חזקה עד כדי כך שהיא אוסרת עליו את אחותה, ועליו להמתין שאחד מאחיו יפקיע את הזיקה, ואז יהא מותר לישא את אחותה המקודשת לו.

אִיבַּעְיָא לְהוּ – הסתפקו בני הישיבה, אדם שקידש את אחות זקוקתו, ומֵתָה אִשְׁתּוֹ קודם שחלץ ליבמתו, מַהוּ בִּיבִמְתּוֹ – האם מותר הוא לייבם עתה את יבמתו, או לא. מביאה הגמרא מחלוקת אמוראים בדין זה: רַב וְרַבִּי חֲנִינָא אָמְרֵי – אמרו, אם מֵתָה אִשְׁתּוֹ מֻתָּר בִּיבִמְתּוֹ, שהרי שוב אינה נחשבת אחות אשתו. שְׁמוּאֵל וְרַב אַסִּי דְּאָמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ – אמרו שניהם הלכה זו, אם מֵתָה אִשְׁתּוֹ, נשאר הוא אָסוּר בִּיבִמְתּוֹ, ואינו יכול לייבמה, מאחר והיתה אסורה עליו שעה אחת, בזמן שקידש את אחותה, שוב אינה חוזרת להיתרה.

מבארת הגמרא את טעמם של המתירים, אָמַר רָבָא, מַאי טַעֲמָא דְּרַב – מהו טעמו של רב, האומר שלאחר מיתת אשתו מותר הוא ביבמתו, אף שהיתה אסורה עליו, מִשּׁוּם דְּהַוְיָא [-שהרי היא] יְבָמָהּ שֶׁהֻתְּרָה – בשעה שמת בעלה ונפלה ליבום היתה מותרת לאח זה, שהרי עדיין לא קידש את אחותה, וְנֶאֶסְרָה בשעה שקידש אחי המת את אחותה, וְחָזְרָה וְהוּתְּרָה כשמתה אחותה שהיתה מקודשת לאותו אח, ובאופן זה הדין הוא שתַּחְזֹר לְהֶתֵּירָה הָרִאשׁוֹן, ורק כשהיתה אסורה בשעת נפילתה ליבום, אינה ניתרת לעולם, גם כשהסתלקה ממנה סיבת האיסור.

פוסק הרי"ף את ההלכה: וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב – וההלכה היא כדברי רב, שחזרה להיתרה הראשון, [חֲדָא – טעם אחד לכך, כיון דְּבמקום שנחלקו רַב וּשְׁמוּאֵל, הֲלָכָה כְּרַב בְּאִסּוּרִין [-במחלוקת הנוגעת לאיסורים, ולא לדיני ממונות]. וְעוֹד,] דְרַבִּי יוֹחָנָן קָאֵי כְּוָותֵיהּ – סובר כמותו, והראיה לכך, דְּאָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב, שְׁתֵּי אֲחָיוֹת יְבָמוֹת שֶׁנָּפְלוּ לִפְנֵי יָבָם אֶחָד, והיינו באופן שהיו שני אחיו נשואים לשתי אחיות, ומתו שני אחיו בזה אחר זה, אינו יכול לייבם אחת מהן, כיון שכל אחת היא 'אחות זקוקתו', חָלַץ לָרִאשׁוֹנָה – לזו שנפלה לפניו ראשונה ליבום, הוּתְּרָה להנשא למי שתרצה, ואסור הוא לייבם את השניה, כיון שכעת היא 'אחות חלוצתו'. חלץ לַשְּׁנִיָּה, הוּתְּרָה גם היא להנשא למי שתרצה. מֵתָה הָרִאשׁוֹנָה קודם שחלץ לה, הרי הוא מֻתָּר בַּשְּׁנִיָּה אפילו ביבום, כיון שעתה אינה אחות זקוקתו, ואף שבשעה שנפלה השניה ליבום היתה היא אחות זקוקתו, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שאם מֵתָה שְׁנִיָּה, שֶׁודאי מוּתָּר בָּרִאשׁוֹנָה, מִשּׁוּם דְּהראשונה הַוְיָא לָהּ [-הרי היא] יְבָמָהּ שֶׁהֻתְּרָה בשעת נפילתה, שהרי באותה שעה עדיין לא נפלה אחותה ליבום, וְנֶאֶסְרָה בשעה שנפלה גם אחותה ליבום, וְחָזְרָה וְהוּתְּרָה כשמתה אחותה, ודינה הוא שתַּחְזֹר לְהֶתֵּרָהּ הָרִאשׁוֹן. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, רק אם מֵתָה השְׁנִיָּה, מֻתָּר בָּרִאשׁוֹנָה, מִשּׁוּם דְּהַוְיָא לָהּ יְבָמָהּ שֶׁהֻתְּרָה וְנֶאֶסְרָה וְחָזְרָה וְהוּתְּרָה, שתַּחְזֹר לְהֶתֵּרָה הָרִאשׁוֹן, אֲבָל אם מֵתָה רִאשׁוֹנָה – האחות שנפלה ראשונה ליבום, אֵינוֹ מֻתָּר בִּשְׁנִיָּה, כיון שאותה שניה נאסרה עליו מיד כשנפלה ליבום, כיון שהיתה אחות זקוקתו באותה שעה, שֶׁכָּל יְבָמָהּ שֶּׁאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָּהּ בִּשְׁעַת נְפִילָה 'יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ', כגון זו, שבשעה שנפלה היתה אסורה ביבום, הֲרֵי הִיא כְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים, שאין בה כלל מצוות יבום, וַאֲסוּרָה לעולם, גם אם לאחר זמן מתה אחותה. וְקַיְימֵי רַב וְרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְוַיְיהוּ בַּחֲדָא טַעֲמָא – נמצא שרב ורבי יוחנן סוברים שניהם את אותה סברא, לְעִנְיָן יְבָמָהּ שֶׁהֻתְּרָה וְנֶאֶסְרָה וְחָזְרָה וְהוּתְּרָה, שתַּחְזֹר לְהֶתֵּרָהּ הָרִאשׁוֹן, ושלא כדעת רב האוסר אותה, וְהִלְכְתָא כְּוָותַיְיהוּ – והלכה כדבריהם, שהיא מותרת.

משנה

משנתנו מבארת את דין 'שלשת חודשי הבחנה' שצריכה כל אשה להמתין לאחר שהתאלמנה או התגרשה, עד שתנשא לאחר: הַיְּבָמָה – אשה הזקוקה ליבום, לֹא תַחֲלֹץ וְלֹא תִּתְיַבֵּם, עַד שֶׁיְּהוּ לָהּ – שיעברו מיום מיתת בעלה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, כיון שאם תתייבם מיד יש לחשוש שהיא כבר מעוברת מבעלה הראשון, והרי היא אסורה על אחי בעלה כדין אשת אח שלא במקום מצוה, ובגמרא יבואר מדוע אסורה היא גם לחלוץ באותו זמן.

עתה מוסיפה המשנה שאיסור זה שייך גם בשאר נשים, מחשש שתלד האשה לאחר שבעה חודשים, ולא יידעו האם זהו בנו של הראשון שנולד לאחר תשעה חודשי עיבור, או שזהו בנו של השני שנולד לאחר שבעה חודשים [ובגמרא יבואר מדוע צריך להבחין בדבר זה]: וְכֵן שְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים שהיו נשואות, לֹא יִנָּשְׂאוּ לאדם אחר, וְלֹא יִתְאָרְסוּ [-יתקדשו], עַד שֶׁיְּהוּ לָהֶן – עד שיעברו מהמיתה או הגירושין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, אֶחָד [-בין] בְּתוּלוֹת וְאֶחָד בְּעוּלוֹת, וְאֶחָד אַלְמָנוֹת וְאֶחָד גְּרוּשׁוֹת – בין אם התאלמנה ובין אם התגרשה, וְאֶחָד נְשׂוּאוֹת וְאֶחָד אֲרוּסוֹת, הגם שארוסה לא יכלה להתעבר מבעלה הראשון, שהרי היא אסורה עליו עד כניסתה לחופה, מכל מקום לא חילקו חכמים באיסור זה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַנְּשׂוּאוֹת יִתְאָרְסוּ – אפילו אשה שהיתה נשואה, ויתכן שהיא מעוברת, רשאית להתקדש לאחר בתוך שלשה חודשים אלו, כיון שאינה נכנסת לחופה ואינה עשויה להתעבר מהשני, וְהָאַרוּסוֹת יִנָּשְׂאוּ – ואשה שהיתה רק מקודשת ומת בעלה או גירשה, רשאית אפילו להנשא לאחר, כיון שאין חשש שהיא מעוברת מהראשון, חוּץ מִן הָאֲרוּסָה שֶׁבְּארץ יְהוּדָה, מִפְּנֵי שֶּׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ – רגיל בה, מאחר ובארץ יהודה היו נוהגים להתייחד לאחר הקידושין וקודם הנישואין, ובזמן זה יתכן שבא עליה והתעברה, ולענין זה דינה כנשואה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַנָּשִׁים יִתְאָרְסוּ בתוך שלשה חודשים אלו, וכדברי רבי יהודה, אמנם חולק הוא עליו בדבר אחר, שרבי יהודה לא חילק בין אלמנה לבין גרושה, ורבי יוסי מחלק ואומר, חוּץ מִן הָאַלְמָנָה, שאסורה להתקדש מיד, מִפְּנֵי הָאִיבּוּל – מחמת האבילות על בעלה, ובגמרא יבואר מהו שיעור זמן האבילות שבו היא אסורה להתקדש לאחר [ולענין הארוסות לא התבאר האם סובר רבי יוסי כתנא קמא, שאוסר להנשא בתוך שלשה חודשים, או כדעת רבי יהודה המתיר להן להנשא, ונחלקו הראשונים בדעת רבי יוסי בענין זה].

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?