שיעור 523, ספר תהילים, פרק קח, ז-י

(ז) לְ֭מַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַֽעֲנֵֽנִי׃

(ח) אֱלֹהִ֤ים ׀ דִּבֶּ֥ר בְּקָדְשׁ֗וֹ אֶ֫עְלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד׃

(ט) לִ֤י גִלְעָ֨ד ׀ לִ֤י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֭אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹֽקְקִֽי׃

(י) מוֹאָ֤ב ׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל־אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַֽעֲלִ֑י עֲלֵֽי־פְ֝לֶ֗שֶׁת אֶתְרוֹעָֽע׃

(ז) עתה משורר על הצלת כלל ישראל מיד אויביהם, גם כאשר בדרך הטבע לא היתה להם תקוה, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ – כדי שעם ישראל, שהם ידידיך, יֵצאו מזורזים למלחמה, אבקש שהוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ – תושיע אותם בדרך נס ופלא, שהנהגה ניסית זו מיוחסת ל'ימין ה", וַעֲנֵנִי לבקשה זו.

(ח) ומתאר עתה מה ענה לו ה' על בקשתו זו, אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ והשיב על תפילתנו, אֶעְלֹזָה – דבר זה היה לי לשמחה (מהטעם שיבואר בפסוק הבא), מה שאֲחַלְּקָה שְׁכֶם – שהאויבים כבשו את שכם וחילקו ביניהם את שללה, וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד – ומדדו את עמק סוכות לרשת את האדמות לעצמם.

(ט) ומבאר מדוע היתה בכך שמחה ועליזות, כי על ידי זה לִי גִלְעָד, לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם – התעוררו גלעד ומנשה ואפרים להלחם באויבים, והצטרפו לדוד במלחמותיו, באופן שמָעוֹז רֹאשִׁי יהיה יְהוּדָה מְחֹקְקִי – דוד המלך הבא משבט יהודה, וכולם הצטרפו אליו להיות חלוצים בצבאו.

(י) ועל ידי שניצחו ישראל וכבשו את אויביהם, מוֹאָב יהיו לי לעבדים, ואשתמש בהם כמו בסִיר רַחְצִי, עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי דרך בזיון, כי אף הם נעשו עבדים לישראל באותו זמן, עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע – אבל יושבי פלשת לא נכנעו תחת ישראל באותו זמן, אך התחברו ונהיו רֵעים לישראל, כי חדלו מלהלחם בהם.