שיעור 53, ספר דניאל, פרק ה, יז-יט
יז בֵּאדַ֜יִן עָנֵ֣ה דָֽנִיֵּ֗אל וְאָמַר֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א מַתְּנָתָךְ֙ לָ֣ךְ לֶֽהֶוְיָ֔ן וּנְבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ לְאָֽחֳרָ֣ן הַ֑ב בְּרַ֗ם כְּתָבָא֙ אֶקְרֵ֣א לְמַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א אֲהֽוֹדְעִנֵּֽהּ׃ יח אַ֖נְתְּ מַלְכָּ֑א אֱלָהָא֙ עִלָּאָ֔ה מַלְכוּתָ֤א וּרְבוּתָא֙ וִֽיקָרָ֣א וְהַדְרָ֔א יְהַ֖ב לִנְבֻֽכַדְנֶצַּ֥ר אֲבֽוּךְ׃ יט וּמִן־רְבוּתָא֙ דִּ֣י יְהַב־לֵ֔הּ כֹּ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַּיָּא֙ וְלִשָּׁ֣נַיָּ֔א הֲו֛וֹ זָֽיְעִ֥ין וְדָֽחֲלִ֖ין מִן־קֳדָמ֑וֹהִי דִּֽי־הֲוָ֨א צָבֵ֜א הֲוָ֣ה קָטֵ֗ל וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מַחֵ֔א וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מָרִ֔ים וְדִֽי־הֲוָ֥א צָבֵ֖א הֲוָ֥א מַשְׁפִּֽל׃
(יז) בֵּאדַיִן עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר קֳדָם מַלְכָּא – אז ענה דניאל ואמר לפני המלך בלשאצר, מַתְּנָתָךְ לָךְ לֶהֶוְיָן – המתנות שאתה רוצה לתת לי, לשלוט בשליש מלכותך, לך יהיו, שתמשול בכל מלכותך ללא מגרעת, וּנְבָזְבְּיָתָךְ לְאָחֳרָן הַב – ואם אתה רוצה לבזבז מממונך, תן זאת לאחרים, כיון שלי לא מגיע שום שכר על כך שאומר לך את הפתרון, בְּרַם כְּתָבָא אֶקְרֵא לְמַלְכָּא – אבל את הכתב אקרא לפני המלך, ואין בכך כל קושי למי שמכיר את כתב האותיות של לשון הקודש, וּפִשְׁרָא אֲהוֹדְעִנֵּהּ – ומתוך שיודע אני לקרוא את הכתב, אוכל להודיע לך את פתרון הדבר, וכיון שהדברים קלים ופשוטים, לא מגיע לי עליהם כל שכר, וחייב אני להודיעם למלך, ללא תמורה.
(יח) לפני שאמר דניאל לבלשאצר את הכתב ואת פתרונו, םתח ואמר לו הקדמה שעל פיה יוכל להבין את הדברים, אַנְתְּ מַלְכָּא – אתה, המלך, הרי אין מלכותך באה לך מזכותך וכחך, אלא אֱלָהָא עִלָּאָה מַלְכוּתָא וּרְבוּתָא וִיקָרָא וְהַדְרָא יְהַב לִנְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ – האלהים העליון נתן לאביך נבוכדנצר מלכות, ואחר כך נתן לו גְּדוּלָה בכך שכבש את אשור ושאר הממלכות, והוסיף לו יקר והדר וכבוד, ורק מכח מלכותו נעשית גם אתה מלך.
(יט) וּמִן רְבוּתָא דִּי יְהַב לֵהּ – ומתוך אותה הגדולה שנתן האלהים לנבוכדנצר, כֹּל עַמְמַיָּא – כל העמים, אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא – האומות והלשונות, הֲווֹ זָיְעִין וְדָחֲלִין מִן קֳדָמוֹהִי – היו חרדים ופוחדים מלפניו, דִּי הֲוָא צָבֵא הֲוָה קָטֵל – כיון שהיה יכול להרוג את מי שהיה רוצה, וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַחֵא – ואת מי שהיה רוצה היה מחייה, וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מָרִים וְדִי הֲוָא צָבֵא הֲוָא מַשְׁפִּל – ואת מי היה רוצה היה מגביה או משפיל, כי לא היתה מלכותו תלויה בשריו ויועציו, אלא הוא לבדו מלך מלכות בלתי מוגבלת, והיה יכול לעשות כרצונו.
