שיעור 537, ספר תהילים, פרק קיג, א-ג

(א) הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽ֭לְלוּ עַבְדֵ֣י יְהוָ֑ה הַֽ֝לְל֗וּ אֶת־שֵׁ֥ם יְהוָֽה׃

(ב) יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְהוָ֣ה מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃

(ג) מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְהוָֽה׃

פרק קיג

המזמורים הבאים (קי"ג-קי"ח) נאמרו על ידי חזקיהו מלך יהודה, בעת שנעשה לו נס והתרפא ממחלתו, ובאותה עת מתו בדרך נס כל חיילי סנחריב שצרו על ירושלים. ומזמורים אלו מחולקים לחמשה ענינים. א. מלמד שה' לא מסר את הנהגת העולם למערכת הכוכבים והמזלות, אלא השגחתו נמצאת תמיד גם בפרטים. ב. ילמד שההשגחה הפרטית התגלתה בעולם כשהוציא ה' את ישראל ממצרים, והפליא להנהיגם בניסים גלויים. ג. מלמד שהשגחת ה' על עמו נשארה תמיד, ושלא כדברי הגויים שסילק ה' את שכינתו אל השמים, אלא תמיד מלווה השגחת ה' את ישראל הבוטחים בו. ד. חזקיהו המלך מספר על הזמן שהיה חולה והתייאש מחייו, ולאחר מכן התפלל לה', וקיבל ה' את תפילתו והשיבו לאיתנו. ה. מתפלל חזקיהו המלך שיציל אותו ה' מיד סנחריב וחייליו, כיון שרצונו להיות עבד ה', ולא עבד לגויים, וחלק זה נמשך בהודאה לה' על שהקימו ממחלתו והצילו מיד כל אויביו.

במזמור הבא יבואר שמלבד גדלותו ורוממותו של ה' הרי הוא משגיח גם על בני האדם בהשגחה פרטית, ולכן אין די בהילול שמו, המורה על כבודו וגדלותו מצד עצמו, אלא יש לברך את שמו, והברכה מורה על השפע התמידי שמקבלים בני האדם מה':

(א) הַלְלוּ יָהּ, הַלְלוּ עַבְדֵי יְיָ, הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ מצד גדולתו ורוממותו.

(ב) אמנם, אין די ב'הילול' לבדו, על גדלות ורוממות ה', אלא אִמְרוּ גם שיְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, כי הברכה מורה על השפע התמידי הנשפע מֵעִם ה', בהשגחתו הפרטית על בני האדם.

(ג) כי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ – ממקום זריחת השמש ועד המקום שהיא באה אליו בשקיעתה, כלומר, בכל העולם ובכל ארצות הגויים, מְהֻלָּל שֵׁם יְיָ, כי גם הם מכירים בגדולת ה'.