שיעור 539, ספר תהילים, פרק קיד, א-ד

פרק קיד

(א) בְּצֵ֣את יִ֭שְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִם בֵּ֥ית יַֽ֝עֲקֹ֗ב מֵעַ֥ם לֹעֵֽז׃

(ב) הָֽיְתָ֣ה יְהוּדָ֣ה לְקָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל מַמְשְׁלוֹתָֽיו׃

(ג) הַיָּ֣ם רָ֭אָה וַיָּנֹ֑ס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן יִסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר׃

(ד) הֶֽ֭הָרִים רָֽקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן׃

פרק קיד

במזמור זה יבואר כיצד התחילה השגחת ה' להתגלות בהוצאת ישראל ממצרים:

(א) בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם – כאשר 'ישראל', החשובים ואנשי המעלה, שהיו תמיד מובדלים מהמצריים, יצאו מארץ מצרים, ובֵּית יַעֲקֹב – האנשים הפשוטים שבישראל, המכונים 'יעקב', יצאו מֵעַם לֹעֵז – מבין המצריים, המדברים בלשון לועזית (שאינה לשון הקודש), לאחר שהיו מעורבים בתוך המצריים ודומים להם במעשיהם (בשונה מ'ישראל' המוזכרים בתחילת הפסוק, שלא יצאו מתוך העם המצרי, כי לא היו מעורבים בהם, אלא יצאו רק מ'ארץ' מצרים).

(ב) הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ – על ידי ששבט יהודה מסרו נפשם על קידוש ה' (כשקפצו למי ים סוף), דבר זה גרם שינהיג ה' את ישראל בדרך הקודש, שלא כסדר ההנהגה הטבעית, אלא בניסים גלויים, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו – על ידי הנהגתם הטובה של ישראל, הראה ה' את ממשלתו על כל כוחות הטבע שבעולם, ועשה לישראל ניסים ומופתים.

(ג) הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס – ים סוף נבקע לשנים, וכאילו 'ברח' לשני הצדדים, כדי שתישאר יבשה באמצע, הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר – והירדן, הזורם בשיפוע, חזר לאחוריו, ונעשה נס בחלקו העליון, שלא ימשיכו מימיו לזרום למטה (אמנם בחלקו התחתון לא הוצרכו לנס, אלא המשיכו מימיו לזרום הלאה כלפי מטה, עד שנגמרו, בשונה מים סוף שהיה צורך לבוקעו בנס משני צדדיו).

(ד) הֶהָרִים הגדולים, רָקְדוּ בזמן מתן תורה כְאֵילִים, הגדולים. ואילו הגְּבָעוֹת הקטנות, רקדו כִּבְנֵי צֹאן, הקטנים.