שיעור 542, ספר תהילים, פרק קטו, ד-ח

(ד) עֲֽ֭צַבֵּיהֶם כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב מַֽ֝עֲשֵׂ֗ה יְדֵ֣י אָדָֽם׃

(ה) פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ׃

(ו) אָזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יִשְׁמָ֑עוּ אַ֥ף לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יְרִיחֽוּן׃

(ז) יְדֵיהֶ֤ם ׀ וְלֹ֬א יְמִישׁ֗וּן רַ֭גְלֵיהֶם וְלֹ֣א יְהַלֵּ֑כוּ לֹֽא־יֶ֝הְגּ֗וּ בִּגְרוֹנָֽם׃

(ח) כְּ֭מוֹהֶם יִֽהְי֣וּ עֹֽשֵׂיהֶ֑ם כֹּ֖ל אֲשֶׁר־בֹּטֵ֣חַ בָּהֶֽם׃

(ד) ולעומת זאת, עֲצַבֵּיהֶם – הפסלים של הגויים, הגם שהם בארץ וקרובים אליהם, הרי הם פחותים מצד מהותם, כי אינם אלא כֶּסֶף וְזָהָב – חומר דומם, שמעלתו פחותה אפילו מן הצומח, והם פחותים גם מצד מי שעשאם, שהרי אינם אלא מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם.

(ה) ולא רק שאינם במעלת המושגים הרוחניים, המדברים או רואים ללא איברים גשמיים, אלא גרועים הם, כי פֶּה לָהֶם – יש להם פה גשמי המצויר בהם, וְלֹא יְדַבֵּרוּ אפילו באמצעותו. וכן עֵינַיִם גשמיות לָהֶם, וְלֹא יִרְאוּ אפילו על ידם.

(ו) וכן אָזְנַיִם לָהֶם, וְלֹא יִשְׁמָעוּ. אַף לָהֶם, וְלֹא יְרִיחוּן.

(ז) יְדֵיהֶם אינן משמשות אותם, כי גם באמצעותן וְלֹא יְמִישׁוּן. רַגְלֵיהֶם לא ישמשו אותם לנוע ממקום למקום, אלא וְלֹא יְהַלֵּכוּ. ואפילו דיבור מועט קלוש וחלש לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם.

(ח) ומצד התכלית שלשמה נעשו פסלים אלו, לעזור ולהושיע, הרי כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם, כי בין אותם שעשאום ובין אותם שבוטחים בהם, לא ישיגו על ידם מאומה, כמו שבפסלים עצמם אין שום יכולת וממשות.