שיעור 545, ספר תהילים, פרק קטז, א-יא

(א) אָ֭הַבְתִּי כִּֽי־יִשְׁמַ֥ע ׀ יְהוָ֑ה אֶת־ק֝וֹלִ֗י תַּֽחֲנוּנָֽי׃

(ב) כִּֽי־הִטָּ֣ה אָזְנ֣וֹ לִ֑י וּבְיָמַ֥י אֶקְרָֽא׃

(ג) אֲפָפ֤וּנִי ׀ חֶבְלֵי־מָ֗וֶת וּמְצָרֵ֣י שְׁא֣וֹל מְצָא֑וּנִי צָרָ֖ה וְיָג֣וֹן אֶמְצָֽא׃

(ד) וּבְשֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֶקְרָ֑א אָנָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה מַלְּטָ֥ה נַפְשִֽׁי׃

(ה) חַנּ֣וּן יְהוָ֣ה וְצַדִּ֑יק וֵ֖אלֹהֵ֣ינוּ מְרַחֵֽם׃

(ו) שֹׁמֵ֣ר פְּתָאיִ֣ם יְהוָ֑ה דַּ֝לֹּתִ֗י וְלִ֣י יְהוֹשִֽׁיעַ׃

(ז) שׁוּבִ֣י נַ֭פְשִׁי לִמְנוּחָ֑יְכִי כִּֽי־יְ֝הוָ֗ה גָּמַ֥ל עָלָֽיְכִי׃

(ח) כִּ֤י חִלַּ֥צְתָּ נַפְשִׁ֗י מִ֫מָּ֥וֶת אֶת־עֵינִ֥י מִן־דִּמְעָ֑ה אֶת־רַגְלִ֥י מִדֶּֽחִי׃

(ט) אֶ֭תְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה בְּ֝אַרְצ֗וֹת הַֽחַיִּֽים׃

(י) הֶֽ֭אֱמַנְתִּי כִּ֣י אֲדַבֵּ֑ר אֲ֝נִ֗י עָנִ֥יתִי מְאֹֽד׃

(יא) אֲ֭נִי אָמַ֣רְתִּי בְחָפְזִ֑י כָּֽל־הָאָדָ֥ם כֹּזֵֽב׃

פרק קטז

במזמור זה יספר חזקיהו המלך איך חלה והתייאש מחייו, ועל ידי תפילתו השיבו ה' לאיתנו הראשון, ומבאר מדוע קשה בעיני ה' שימותו חסידיו:

(א) אומר חזקיהו המלך, גם בעת שהייתי בריא וללא צרה, אָהַבְתִּי להתחנן לפני ה', כִּי תמיד יִשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי.

(ב) ולא רק שישמע את קולי אחרי שאקרא, אלא גם קודם שדיברתי, כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי, כאב המטה אזנו לבנו החביב, כי קולו ערב עליו, ורוצה לשמוע תחנוניו, וּבְיָמַי אֶקְרָא – ולכן גם בימי הטובים הייתי קורא ומתפלל לפני ה'.

(ג) וכל שכן עתה, כאשר אֲפָפוּנִי – סבבו אותי חֶבְלֵי מָוֶת, וּמְצָרֵי – וגבולות השְׁאוֹל, שהוא אחרי המוות, מְצָאוּנִי, בימים אשר צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא.

(ד) בזמן כזה בודאי צריך אני להתפלל, וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא, וקריאתי תהיה אָנָּה (-אנא) יְיָ, מַלְּטָה נַפְשִׁי מיד שְׁאוֹל.

(ה) ותמיד שמע ה' את תפילתי, כי חַנּוּן יְיָ, ולכן שומע הוא את התפילה ונותן מתנת חינם, וְצַדִּיק הוא, המשלם גמול על המעשים הטובים, ולכן גם מצד זה ישמע את תפילתי, ועתה שמצאתי צרה ויגון, יש טעם חדש לכך שישמע לי ה', וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם על הדל והנדכא, לשמוע את תפילתו.

(ו) שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ – רצה ה' לשמור אותי מהחטאים ולהחזירני בתשובה, ולכן דַּלֹּתִי בחוליי, ועל ידי זה שנעשיתי חולה וחזרתי בתשובה, וְלִי יְהוֹשִׁיעַ, שבזה נושעתי תשועת הנפש והגוף.

(ז) שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי, ואל תדאגי, כִּי יְיָ גָּמַל עָלָיְכִי – כי מה שהביא עלייך ה' יסורים היה כגמול על מעשייך, מחמת אהבת ה' והשגחתו הפרטית.

(ח) אומר לה', כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת, לאחר שנגזרה עלי מיתה, וְחִלַּצְתָּ אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה שבכיתי לפניך, על ידי זה הצלת אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי, שלא ידחו רגלי מדרך הטוב והישר.

(ט) כי מעתה ועד עולם אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְיָ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים – כל זמן שאהיה בארצות החיים אתהלך רק לפני ה', כדרך הצדיקים.

(י) הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר – הרי אני מאמין בכל לב במה שאדבר ואחליט עתה, אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד – כי בעת שהייתי מעונה מאד ובשפל המדרגה מחמת החולי.

(יא) אז אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי – אמרתי בחפזון ובלי ישוב הדעת והתבוננות, כי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב – שכל חיי האדם כוזבים ואין בהם ממש, אבל עתה אני רואה שטעיתי באומרי כך, אלא באמת יש תקוה לחיי האדם, ויש שכר לעמלו.