שיעור 549, ספר תהילים, פרק קיח, י-יח
(י) כָּל־גּוֹיִ֥ם סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃
(יא) סַבּ֥וּנִי גַם־סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃
(יב) סַבּ֤וּנִי כִדְבוֹרִ֗ים דֹּֽ֭עֲכוּ כְּאֵ֣שׁ קוֹצִ֑ים בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃
(יג) דַּחֹ֣ה דְחִיתַ֣נִי לִנְפֹּ֑ל וַ֖יהוָ֣ה עֲזָרָֽנִי׃
(יד) עָזִּ֣י וְזִמְרָ֣ת יָ֑הּ וַֽיְהִי־לִ֗֝י לִֽישׁוּעָֽה׃
(טו) ק֤וֹל ׀ רִנָּ֬ה וִֽישׁוּעָ֗ה בְּאָֽהֳלֵ֥י צַדִּיקִ֑ים יְמִ֥ין יְ֝הוָ֗ה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃
(טז) יְמִ֣ין יְ֭הוָה רֽוֹמֵמָ֑ה יְמִ֥ין יְ֝הוָ֗ה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃
(יז) לֹֽא־אָמ֥וּת כִּֽי־אֶחְיֶ֑ה וַֽ֝אֲסַפֵּ֗ר מַֽעֲשֵׂ֥י יָֽהּ׃
(יח) יַסֹּ֣ר יִסְּרַ֣נִּי יָּ֑הּ וְ֝לַמָּ֗וֶת לֹ֣א נְתָנָֽנִי׃
(י) ומוסיף ואומר, רואה אני שהסיבה לכך שכָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי, היה זה בְּשֵׁם יְיָ ובפקודתו, כִּי אֲמִילַם – כדי שאכניעם וְיִכָּרְתוּ לפני, כי ה' סיבב שיתקבצו כולם לירושלים כדי שיפלו שם.
(יא) סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי – ומה שסיבבוני שוב בפעם השניה והשלישית (כי שלש פעמים עלה סנחריב על ארץ יהודה), היה זה בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם – כדי שאכריתם.
(יב) וגם בפעם השלישית, שסַבּוּנִי – סבבוני כִדְבוֹרִים העוקצות את האדם, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים – נשרפו כאש הבוערת בקוצים ומכלה אותם עד שהיא דועכת, והיה זה בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם – כדי שיכרתו לפני.
(יג) דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל – אף על פי שכבר דחו אותי ליפול, כי בדרך הטבע היו הגויים מנצחים אותנו, וַייָ עֲזָרָנִי, ותחילה היתה זו עזרה קלה, שלא אפול.
(יד) אמנם, עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ – אחרי שהתעוררו העוז והגבורה האלוהיים, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה – הושיעני ה' תשועה שלימה, שהוכרתו האויבים לגמרי.
(טו) ובאותו לילה, שהיה ליל פסח, בעת שהלך חזקיהו המלך מביתו לבית המקדש, שמע קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, כי בעת שהתחילו לשיר את שיר החג בירושלים, בעת אכילת קרבן הפסח, הרי באותה עת שנשמע קול 'רינה', היה זה גם קול 'ישועה', כי אז היתה יְמִין יְיָ עֹשָׂה חָיִל, ונעשתה ההכנה מן השמים להלחם במחנה אשור.
(טז) וכשהתווספה הרינה בירושלים בקיום מצוות קרבן הפסח, היתה יְמִין יְיָ רוֹמֵמָה להתגבר על אויביו, יְמִין יְיָ עֹשָׂה חָיִל, להכרית את כל מחנה מלך אשור.
(יז) ועתה ידעתי בבירור שלֹא אָמוּת, אלא ה' ריפא אותי ממחלתי, כִּי – כדי שאֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ הנפלאים.
(יח) ועוד טעם לכך שאחיה, כי יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ, וביסורים אלו כיפר את עוונותי, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי, כי במקום המוות נתן לי ה' יסורים.
