שיעור 55, ספר דניאל, פרק ה, כד-כח

כד בֵּאדַ֨יִן֙ מִן־קֳדָמ֔וֹהִי שְׁלִ֖יחַ פַּסָּ֣א דִֽי־יְדָ֑א וּכְתָבָ֥א דְנָ֖ה רְשִֽׁים׃ כה וּדְנָ֥ה כְתָבָ֖א דִּ֣י רְשִׁ֑ים מְנֵ֥א מְנֵ֖א תְּקֵ֥ל וּפַרְסִֽין׃ כו דְּנָ֖ה פְּשַֽׁר־מִלְּתָ֑א מְנֵ֕א מְנָֽה־אֱלָהָ֥א מַלְכוּתָ֖ךְ וְהַשְׁלְמַֽהּ׃ כז תְּקֵ֑ל תְּקִ֥ילְתָּ בְמֹֽאזַנְיָ֖א וְהִשְׁתְּכַ֥חַתְּ חַסִּֽיר׃ כח פְּרֵ֑ס פְּרִיסַת֙ מַלְכוּתָ֔ךְ וִֽיהִיבַ֖ת לְמָדַ֥י וּפָרָֽס׃

֍           ֍            ֍

(כד) בֵּאדַיִן מִן קֳדָמוֹהִי שְׁלִיחַ פַּסָּא דִי יְדָא – לכן, מלפני ה' נשלחה פיסת היד הזו שנראתה למלך ושריו, וּכְתָבָא דְנָה רְשִׁים – ורשמה את הכתב הזה על קיר היכל המלך.

(כה) וּדְנָה כְתָבָא דִּי רְשִׁים – וזהו הכתב שנרשם על הקיר, 'מְנֵא, מְנֵא, תְּקֵל, וּפַרְסִין'.

(כו) ולאחר שאמר דניאל לבשלאצר מה נכתב על הקיר, ביאר לו את הדברים, דְּנָה פְּשַׁר מִלְּתָא – וזהו פתרון הדבר, 'מְנֵא', מְנָה אֱלָהָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ – מנה האלהים את זמן מלכותך, והושלמה, כלומר, כיון שהיו לנבוכדנצר שתי הבטחות, האחת, שתתקיים מלכות בבל שבעים שנה, שנאמר בנבואת ירמיהו (כה יא) 'וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה', והשניה, שיעבדו הגויים אותו, את בנו, ואת בן בנו, שנאמר עוד בנבואת ירמיה (כז ח) 'וְעָבְדוּ אֹתוֹ כָּל הַגּוֹיִם וְאֶת בְּנוֹ וְאֶת בֶּן בְּנוֹ', והיה ניתן למנות את ימי המלכות לפי 'שבעים שנה', שהם הסתיימו, או לפי שושלת המלכות, שעדיין לא הסתיימה, ולכן נאמר פעמיים 'מנא', כי היו כאן שני מנינים שונים.

(כז) המשיך דניאל לבאר לו את הכתב, כיון שהיו המנינים שקולים, 'תְּקֵל', כלומר, תְּקִילְתָּ בְמֹאזַנְיָא – נשקלו במאזניים זכויותיך וחובותיך, וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר – ונמצאת מחוסר זכויות, כי הכריע לכף חובה מה שביזית את כלי המקדש.

(כח) ולכן, 'פְּרֵס', כלומר, פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ – נשברה מלכותך, וִיהִיבַת – וניתנה לְמָדַי וּפָרָס, כי בתחילה מלך דריוש המדי שנה אחת בלבד, ואחר כך קיבל את המלכות חתנו, כורש הפרסי. ולשון 'פרס' כוללת שני דברים, גם שבירת המלכות, וגם נתינתה ליד פרס, ולכן נאמרה מילה זו בלשון רבים, 'פרסין'.