שיעור 56, ספר נחמיה, פרק יג, י-יד

י וָאֵ֣דְעָ֔ה כִּֽי־מְנָי֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לֹ֣א נִתָּ֑נָה וַיִּבְרְח֧וּ אִישׁ־לְשָׂדֵ֛הוּ הַלְוִיִּ֥ם וְהַמְשֹֽׁרְרִ֖ים עֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָֽה׃ יא וָֽאָרִ֨יבָה֙ אֶת־הַסְּגָנִ֔ים וָאֹ֣מְרָ֔ה מַדּ֖וּעַ נֶֽעֱזַ֣ב בֵּית־הָֽאֱלֹהִ֑ים וָֽאֶקְבְּצֵ֔ם וָאַֽעֲמִדֵ֖ם עַל־עָמְדָֽם׃ יב וְכָל־יְהוּדָ֗ה הֵבִ֜יאוּ מַעְשַׂ֧ר הַדָּגָ֛ן וְהַתִּיר֥וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֖ר לָאֽוֹצָרֽוֹת׃ יג וָאֽוֹצְרָ֣ה עַל־אֽ֠וֹצָרוֹת שֶֽׁלֶמְיָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וְצָד֣וֹק הַסּוֹפֵ֗ר וּפְדָיָה֙ מִן־הַלְוִיִּ֔ם וְעַ֨ל־יָדָ֔ם חָנָ֥ן בֶּן־זַכּ֖וּר בֶּן־מַתַּנְיָ֑ה כִּ֤י נֶֽאֱמָנִים֙ נֶחְשָׁ֔בוּ וַֽעֲלֵיהֶ֖ם לַֽחֲלֹ֥ק לַֽאֲחֵיהֶֽם׃ יד זָכְרָה־לִּ֥י אֱלֹהַ֖י עַל־זֹ֑את וְאַל־תֶּ֣מַח חֲסָדַ֗י אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֛יתִי בְּבֵ֥ית אֱלֹהַ֖י וּבְמִשְׁמָרָֽיו׃

֍              ֍            ֍

(י) לאחר שפינה נחמיה את הלשכה מטוביה וכליו, רצה להחזיר לשם גם את התרומות והמעשרות, כפי שהיה קודם לכן, וָאֵדְעָה – ועל ידי זה נודע לו הדבר, כִּי מְנָיוֹת הַלְוִיִּם לֹא נִתָּנָה – לא נתנו ישראל את מתנות הלויים, ומתוך כך לא היתה להם פרנסה, וַיִּבְרְחוּ אִישׁ לְשָׂדֵהוּ, הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, כדי לעבוד בשדותיהם ולהתפרנס, ולא נשארו לעבוד בבית המקדש.

(יא) וָאָרִיבָה אֶת [-עם] הַסְּגָנִים, וָאֹמְרָה, מַדּוּעַ נֶעֱזַב בֵּית הָאֱלֹהִים. וָאֶקְבְּצֵם – קיבצתי את הלויים מעריהם, וָאַעֲמִדֵם עַל עָמְדָם, לשרת בבית המקדש.

(יב) וְכָל יְהוּדָה חזרו והֵבִיאוּ את מַעְשַׂר הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר לָאוֹצָרוֹת.

(יג) וָאוֹצְרָה – והממונה עַל אוֹצָרוֹת, שֶׁלֶמְיָה הַכֹּהֵן, וְצָדוֹק הַסּוֹפֵר, וּפְדָיָה מִן הַלְוִיִּם, וְעַל יָדָם חָנָן בֶּן זַכּוּר בֶּן מַתַּנְיָה, כִּי נֶאֱמָנִים נֶחְשָׁבוּ בעיני העם, וַעֲלֵיהֶם הוטלה האחריות לַחֲלֹק את המעשרות לַאֲחֵיהֶם.

(יד) זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי עַל זֹאת, כי אף שבתחילה נעשה הדבר גם על ידי עזרא וכל העם, הרי כעת לאחר שהתקלקל הדבר, היה נחמיה לבדו זה שתיקן זאת, ולכן ביקש שתתייחס אליו הזכות כאילו עשאה לבדו מתחילה, וְאַל תֶּמַח חֲסָדַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּבֵית אֱלֹהַי וּבְמִשְׁמָרָיו.