שיעור 570, ספר תהילים, פרק קיט, סט-עב

(סט) טָֽפְל֬וּ עָלַ֣י שֶׁ֣קֶר זֵדִ֑ים אֲ֝נִ֗י בְּכָל־לֵ֤ב ׀ אֶצֹּ֬ר פִּקּוּדֶֽיךָ׃

(ע) טָפַ֣שׁ כַּחֵ֣לֶב לִבָּ֑ם אֲ֝נִ֗י תּוֹרָֽתְךָ֥ שִֽׁעֲשָֽׁעְתִּי׃

(עא) טֽוֹב־לִ֥י כִֽי־עֻנֵּ֑יתִי לְ֝מַ֗עַן אֶלְמַ֥ד חֻקֶּֽיךָ׃

(עב) טֽוֹב־לִ֥י תֽוֹרַת־פִּ֑יךָ מֵֽ֝אַלְפֵ֗י זָהָ֥ב וָכָֽסֶף׃

(סט) ומבאר טעם נוסף לכך שרוצה לדעת את טעמי המצוות, כדי שיוכל לעמוד כנגד הרשעים, כי טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים – יש רשעים החולקים במזיד על דברי התורה, על ידי שהם מכחישים את דברי התורה בטענות של שקר שהם בודים מליבם, וטופלים ומדביקים כביכול על התורה והמצוות, ולעומתם, אֲנִי בְּכָל לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ, כי הפקודים הם המצוות שניתנו כזכרון לניסי ה' שעשה בימים קדמונים, וזו עדות אמת נגד השקרים שבודים הזדים על התורה.

(ע) ויש רשעים שאינם מכחישים את דברי התורה בטענות וסברות, אלא מחמת שהם הולכים תמיד אחר תאוותיהם, טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם – מרוב חֵלֶב ושומן שהם אוכלים נעשה ליבם טפש, ומתוך תאוותם וסכלותם הם פוקרים במצוות התורה, וכנגד זה אֲנִי תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי, כי התורה תפקח את הלב להבין ולהשכיל, ותחליש את כוחות התאווה, כי התורה מתישה את כוחו של האדם מללכת אחר תאוות הגוף.

(עא) ועל כך מוסיף ואומר, אף שהתורה מתישה ומחלישה את כוחי, טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי בלימוד התורה, לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ, ואין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.

(עב) ומלבד עינוי הגוף, היה לי גם עינוי ממון ואיבוד קניני העולם הזה, אך טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ – התורה שניתן ללמוד רק מפי ה' (והיינו לימוד טעמי החוקים, המוזכרים בפסוק הקודם), טובה ועדיפה לי יותר מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף.