שיעור 574, ספר תהילים, פרק קיט, פה-פח

(פה) כָּֽרוּ־לִ֣י זֵדִ֣ים שִׁיח֑וֹת אֲ֝שֶׁ֗ר לֹ֣א כְתֽוֹרָתֶֽךָ׃

(פו) כָּל־מִצְו͏ֹתֶ֥יךָ אֱמוּנָ֑ה שֶׁ֖קֶר רְדָפ֣וּנִי עָזְרֵֽנִי׃

(פז) כִּ֭מְעַט כִּלּ֣וּנִי בָאָ֑רֶץ וַֽ֝אֲנִ֗י לֹֽא־עָזַ֥בְתִּי פִקֻּדֶֽיךָ׃

(פח) כְּחַסְדְּךָ֥ חַיֵּ֑נִי וְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה עֵד֥וּת פִּֽיךָ׃

(פה) כָּרוּ לִי זֵדִים שִׁיחוֹת – הרשעים החולקים על התורה בזדון חפרו לי בורות, מפני שהם אומרים דברים אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ, והם אותם שרצו לפוסלו מחמת שהוא מצאצאי רות המואביה, וזהו שלא כתורתך, כי רק גר מואבי נפסל לבוא בקהל, ולא גיורת מואבית.

(פו) ועל מה שאני אומר שכָּל מִצְו‍ֹתֶיךָ אֱמוּנָה – שיסוד המצוות הוא להאמין בה' ובמצוותיו, ולא שיחקור האדם להבינם בשכלו, אותם זדים אומרים שזהו שֶׁקֶר, כי הם מנסים להבין את המצוות לפי דעתם, ומתוך כך עוברים עליהם, ובטענה זו הם רְדָפוּנִי, על מה שאמרתי שיסוד המצוות הוא האמונה, ועל כן עָזְרֵנִי, כי רדיפתם היא על כך שאני שומר את מצוותיך באמונה.

(פז) ואותם זדים כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ, וַאֲנִי לֹא עָזַבְתִּי פִקֻּדֶיךָ – מחמת שאינני עוזב את פקודיך, והם רוצים לבטל אותם, ומחמת כן הם מרבים לשנוא אותי ולרדוף אותי על כך שאני שומר אותם.

(פח) כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי, ועל ידי שתחייני וְאֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ, ושמירת העדות, שהם סיפורי התורה על השגחת ה' והנהגת עולמו באותות ובמופתים, היא על ידי שמירת הפקודים, שהם המצוות שניתנו כדי לזכור את ניסי ה' ונפלאותיו.