ט הֲגָנֹ֤ב ׀ רָצֹ֨חַ֙ וְֽנָאֹ֔ף וְהִשָּׁבֵ֥עַ לַשֶּׁ֖קֶר וְקַטֵּ֣ר לַבָּ֑עַל וְהָלֹ֗ךְ אַֽחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃ י וּבָאתֶ֞ם וַֽעֲמַדְתֶּ֣ם לְפָנַ֗י בַּבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר נִקְרָֽא־שְׁמִ֣י עָלָ֔יו וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם נִצַּ֑לְנוּ לְמַ֣עַן עֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כָּל־הַתּֽוֹעֵב֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃ יא הַֽמְעָרַ֣ת פָּֽרִצִ֗ים הָיָ֨ה הַבַּ֧יִת הַזֶּ֛ה אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו בְּעֵֽינֵיכֶ֑ם גַּ֧ם אָֽנֹכִ֛י הִנֵּ֥ה רָאִ֖יתִי נְאֻם־יְהוָֽה׃ יב כִּ֣י לְכוּ־נָ֗א אֶל־מְקוֹמִי֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשִׁיל֔וֹ אֲשֶׁ֨ר שִׁכַּ֧נְתִּֽי שְׁמִ֛י שָׁ֖ם בָּרִֽאשׁוֹנָ֑ה וּרְאוּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתִי ל֔וֹ מִפְּנֵ֕י רָעַ֖ת עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יג וְעַתָּ֗ה יַ֧עַן עֲשֽׂוֹתְכֶ֛ם אֶת־כָּל־הַמַּֽעֲשִׂ֥ים הָאֵ֖לֶּה נְאֻם־יְהוָ֑ה וָֽאֲדַבֵּ֨ר אֲלֵיכֶ֜ם הַשְׁכֵּ֤ם וְדַבֵּר֙ וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֔ם וָֽאֶקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם וְלֹ֥א עֲנִיתֶֽם׃ יד וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת ׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ בֹּֽטְחִ֣ים בּ֔וֹ וְלַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם וְלַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְשִׁלֽוֹ׃ טו וְהִשְׁלַכְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑י כַּֽאֲשֶׁ֤ר הִשְׁלַ֨כְתִּי֙ אֶת־כָּל־אֲחֵיכֶ֔ם אֵ֖ת כָּל־זֶ֥רַע אֶפְרָֽיִם׃
֍֍֍
(ט) ממשיך הנביא להוכיחם על כך שהם בוטחים בכך שהיכל ה' קיים והם באים בשעריו, מבלי לחזור בתשובה על חטאיהם, הֲגָנֹב, רָצֹחַ, וְנָאֹף, וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר, וְקַטֵּר לַבָּעַל, וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם, כלומר, האם יתכן שתעברו על כל העבירות הללו.
(י) וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי, בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו, וַאֲמַרְתֶּם, נִצַּלְנוּ מלהענש על חטאינו, ולא רק שאינכם מתחרטים על העבר, אלא אתם סומכים על קיומו של היכל ה' גם לגבי העבירות שתעשו בעתיד, לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה, עד שעל ידי קיום בית המקדש תתירו לעצמכם לעשות כל תועבה.
(יא) הַמְעָרַת פָּרִצִים – האם כמו מערה שהפריצים מתחבאים שם, שלא ימצאום, הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם, וגם אם אתם אינכם מכירים בכל אדם הבא לבית המקדש האם הוא חוזר בתשובה שלימה או שנשאר הוא שקוע בחטאיו, הרי זה מחמת שאינכם יודעים מה שבליבו, גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי מה שבליבו, נְאֻם ה', כי ה' יודע כל מה שבלב האדם, ואין מי שיכול להסתר מפניו.
(יב) ואל תחשבו שבכל זאת אחוס על בית המקדש ולא אחריבנו, כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ, אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה, כי שם היה המשכן הראשון (לאחר שנכנסו לארץ ישראל), והיה חשוב וקבוע יותר כיון ששם שיכן ה' את שמו בראשונה, וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ, שנחרב לגמרי, מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל.
(יג) וְעַתָּה, שהחטא גדול יותר, שהיה לכם ללמוד ממה שאירע במשכן שילה, יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הרעים הָאֵלֶּה, שהם גרועים יותר מהחטאים שגרמו להחרבת משכן שילה, נְאֻם ה', וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם, וגם דבר זה לא היה בשילה, שלא נשלחו הרבה נביאים להוכיח את ישראל באותו זמן.
(יד) וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו (כלומר, רק שמי נקרא עליו, אך כבר אין השכינה שרויה בו, כי הסתלקה ממנו מחמת חטאי ישראל), אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ, ובטחון זה בעצמו גורם לכם לחזור ולחטוא, וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם, שזו ארץ ישראל כולה, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ, שהחרבתיו.
(טו) וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי לגולה, כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת כָּל אֲחֵיכֶם, עשרת השבטים, אֵת כָּל זֶרַע אֶפְרָיִם (כל עשרת השבטים מכונים ומתייחסים לשבט אפרים, כיון שכאשר נחלקה המלכות בתחילה, מלך על עשרת השבטים ירבעם בן נבט, משבט אפרים).
