שיעור 60, ספר דניאל, פרק ו, יד-טז
יד בֵּ֠אדַיִן עֲנ֣וֹ וְאָֽמְרִין֮ קֳדָ֣ם מַלְכָּא֒ דִּ֣י דָֽנִיֵּ֡אל דִּי֩ מִן־בְּנֵ֨י גָֽלוּתָ֜א דִּ֣י יְה֗וּד לָא־שָׂ֨ם עֲלָ֤ךְ מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם וְעַל־אֱסָרָ֖א דִּ֣י רְשַׁ֑מְתָּ וְזִמְנִ֤ין תְּלָתָה֙ בְּיוֹמָ֔א בָּעֵ֖א בָּֽעוּתֵֽהּ׃ טו אֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א כְּדִ֧י מִלְּתָ֣א שְׁמַ֗ע שַׂגִּיא֙ בְּאֵ֣שׁ עֲל֔וֹהִי וְעַ֧ל דָּֽנִיֵּ֛אל שָׂ֥ם בָּ֖ל לְשֵׁיזָֽבוּתֵ֑הּ וְעַד֙ מֶֽעָלֵ֣י שִׁמְשָׁ֔א הֲוָ֥א מִשְׁתַּדַּ֖ר לְהַצָּֽלוּתֵֽהּ׃ טז בֵּאדַ֨יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְאָֽמְרִ֣ין לְמַלְכָּ֗א דַּ֤ע מַלְכָּא֙ דִּֽי־דָת֙ לְמָדַ֣י וּפָרַ֔ס דִּֽי־כָל־אֱסָ֥ר וּקְיָ֛ם דִּֽי־מַלְכָּ֥א יְהָקֵ֖ים לָ֥א לְהַשְׁנָיָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יד) לאחר שהסכים דריוש לדברי שריו ויועציו, שגזירתו קיימת על כל מי שיבקש בקשה ממישהו זולת המלך, בֵּאדַיִן עֲנוֹ וְאָמְרִין קֳדָם מַלְכָּא – אז ענו ואמרו לפני המלך, דִּי דָנִיֵּאל דִּי מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד – שדניאל, אשר הוא מבני הגלות של היהודים, לָא שָׂם עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם – לא נתן לב ועצה לחוש לגזירותיך, וְעַל אֱסָרָא דִּי רְשַׁמְתָּ – ועל האיסור שכתבת אינו חושש, וְזִמְנִין תְּלָתָה בְּיוֹמָא בָּעֵא בָּעוּתֵהּ – ושלש פעמים ביום הוא מבקש בקשות בתפילתו לפני ה'.
(טו) אֱדַיִן מַלְכָּא כְּדִי מִלְּתָא שְׁמַע – אז, כאשר שמע המלך את הדבר הזה, שַׂגִּיא בְּאֵשׁ עֲלוֹהִי – מאד הורע הדבר בעיניו, וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם בָּל לְשֵׁיזָבוּתֵהּ – ואמר על דניאל שהוא אינו בכלל הגזירה [ולשון 'בל' היא לשון שלילה, כמו 'בלי'], כדי להצילו, וטען שכיון שדניאל מתפלל תפילה קבועה שלש פעמים ביום מצד חוקי דתו, אין הוא בכלל האיסור, וְעַד מֶעָלֵי שִׁמְשָׁא הֲוָא מִשְׁתַּדַּר לְהַצָּלוּתֵהּ – ועד שקיעת השמש היה דריוש משתדל להציל את דניאל.
(טז) בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ עַל מַלְכָּא – אז אותם אנשים התקבצו כולם על המלך, וְאָמְרִין לְמַלְכָּא – ואמרו למלך, דַּע מַלְכָּא – דע, המלך, דִּי דָת – כי יש חוק קבוע לְמָדַי וּפָרַס, דִּי כָל אֱסָר וּקְיָם דִּי מַלְכָּא יְהָקֵים – שכל דבר איסור שיגזור המלך לקיים, לָא לְהַשְׁנָיָה – אין לשנותו ולעשות בו פירושים המשנים את עניינו, אלא יש לקיימו כפשוטו, ובזה נצחו את המלך, ולא היה לו עוד פתחון פה להציל את דניאל.
