שיעור 62, ספר דניאל, פרק ו, כ-כג

כ בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֔א בִּשְׁפַּרְפָּרָ֖א יְק֣וּם בְּנָגְהָ֑א וּ֨בְהִתְבְּהָלָ֔ה לְגֻבָּ֥א דִֽי־אַרְיָוָתָ֖א אֲזַֽל׃ כא וּכְמִקְרְבֵ֣הּ לְגֻבָּ֔א לְדָ֣נִיֵּ֔אל בְּקָ֥ל עֲצִ֖יב זְעִ֑ק עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָֽנִיֵּ֗אל דָּֽנִיֵּאל֙ עֲבֵד֙ אֱלָהָ֣א חַיָּ֔א אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י אַ֤נְתְּ פָּֽלַֽח־לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א הַיְכִ֥ל לְשֵׁיזָֽבוּתָ֖ךְ מִן־אַרְיָֽוָתָֽא׃ כב אֱדַ֨יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל עִם־מַלְכָּ֖א מַלִּ֑ל מַלְכָּ֖א לְעָֽלְמִ֥ין חֱיִֽי׃ כג אֱלָהִ֞י שְׁלַ֣ח מַלְאֲכֵ֗הּ וּֽסְגַ֛ר פֻּ֥ם אַרְיָֽוָתָ֖א וְלָ֣א חַבְּל֑וּנִי כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֤י קָֽדָמ֨וֹהִי֙ זָכוּ֙ הִשְׁתְּכַ֣חַת לִ֔י וְאַ֤ף קָֽדָמָךְ֙ מַלְכָּ֔א חֲבוּלָ֖ה לָ֥א עַבְדֵֽת׃

֍           ֍            ֍

(כ) בֵּאדַיִן מַלְכָּא בִּשְׁפַּרְפָּרָא יְקוּם – אז המלך דריוש קם בעלות השחר, בְּנָגְהָא – כשהתחיל היום להאיר במקצת, וּבְהִתְבְּהָלָה לְגֻבָּא דִי אַרְיָוָתָא אֲזַל – והלך בבהילות לגוב האריות, ששם היה דניאל, לדעת מה נעשה עמו בלילה.

(כא) וּכְמִקְרְבֵהּ לְגֻבָּא – וכאשר התקרב המלך לגוב האריות, לְדָנִיֵּאל בְּקָל עֲצִיב זְעִק – היה זועק לדניאל בקול עצוב, עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר – וכך קרא המלך לְדָנִיֵּאל, דָּנִיֵּאל, עֲבֵד אֱלָהָא חַיָּא – עבד האלהים החיים, אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא – האלהים שאתה עובד אותו בתמידות, ובודאי מכיר הוא את עבדיו ורוצה להצילם, הַיְכִל לְשֵׁיזָבוּתָךְ מִן אַרְיָוָתָא – האם יכל להצילך מהאריות, שלא יטרפוך.

(כב) אֱדַיִן דָּנִיֵּאל עִם מַלְכָּא מַלִּל – אז דניאל דיבר עם המלך וענה לו, מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי – המלך, לעולם יחיה.

(כג) אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ – אלוהי שלח את מלאכו, וּסְגַר פֻּם אַרְיָוָתָא – וסגר את פיהם של האריות, וְלָא חַבְּלוּנִי – ולא הזיקו אותי כלל, כָּל קֳבֵל דִּי קָדָמוֹהִי זָכוּ הִשְׁתְּכַחַת לִי – כלעומת זאת שנמצאה לי זכות לפניו, בכך שהתפללתי לפניו, וְאַף קָדָמָךְ מַלְכָּא חֲבוּלָה לָא עַבְדֵת – וגם לפניך, המלך, לא עשיתי כל דבר רע ומושחת, כי בכך שהתפללתי את תפילתי הקבועה לה' לא עברתי על ציווי המלך, וגם בדבר זה היתה לי זכות לפני ה' שציוה לכבד את המלכות.