שיעור 633, ספר תהילים, פרק קלח, ה-ח

(ה) וְ֭יָשִׁירוּ בְּדַרְכֵ֣י יְהוָ֑ה כִּֽי־גָ֝ד֗וֹל כְּב֣וֹד יְהוָֽה׃

(ו) כִּי־רָ֣ם יְ֭הוָה וְשָׁפָ֣ל יִרְאֶ֑ה וְ֝גָבֹ֗הַּ מִמֶּרְחָ֥ק יְיֵדָֽע׃

(ז) אִם־אֵלֵ֤ךְ ׀ בְּקֶ֥רֶב צָרָ֗ה תְּחַ֫יֵּ֥נִי עַ֤ל אַ֣ף אֹֽ֭יְבַי תִּשְׁלַ֣ח יָדֶ֑ךָ וְת֖וֹשִׁיעֵ֣נִי יְמִינֶֽךָ׃

(ח) יְהוָה֮ יִגְמֹ֪ר בַּֽ֫עֲדִ֥י יְ֭הוָה חַסְדְּךָ֣ לְעוֹלָ֑ם מַֽעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אַל־תֶּֽרֶף׃

(ה) וְיָשִׁירוּ מלכי ארץ אלו בְּדַרְכֵי יְיָ, כִּי יראו שגָדוֹל כְּבוֹד יְיָ, וכבודו הוא מעצמו ואינו תלוי באחרים, ולכן לא יופחת כבודו מכך שישגיח על בני האדם ויענה להם.

(ו) כִּי רָם יְיָ, ומרוב כבודו וגדולתו הנהגתו היא בהיפך מבני האדם, וְשָׁפָל יִרְאֶה – יראה ה' מקרוב את האדם השפל בעיני עצמו, וְגָבֹהַּ – ואילו מי שגבוה בעיני עצמו, רק מִמֶּרְחָק יְיֵדָע, כי אינו קרוב לה'.

(ז) והשגחתך עלי מצויה וקרובה כל כך, עד שאִם אֵלֵךְ בְּקֶרֶב צָרָה, תְּחַיֵּנִי, ואמנם גם הצרה עצמה באה בגזירתך, מכל מקום תושיע אותי בעצמך מצרה זו, כי עַל אַף אֹיְבַי תִּשְׁלַח יָדֶךָ – אף שידך השמאלית, המורה על מידת הדין, היא השולחת את האויבים שירעו לי, וְתוֹשִׁיעֵנִי יְמִינֶךָ – באותו זמן ממש אתה מושיע אותי בידך הימנית, המורה על החסד והרחמים.

(ח) ומפני שלשה טעמים אבטח בישועת ה', א. יְיָ יִגְמֹר בַּעֲדִי – שיסיים ה' את מה שהתחיל להושיע אותי, וכדי שלא יתחלל שמו, ב. יְיָ חַסְדְּךָ לְעוֹלָם – מצד הנהגת חסדו, שאינה תלויה במעשי האדם וזכויותיו, ג. מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אַל תֶּרֶף – כיון שאנו מעשי ידיו, ולא יעזבנו, בדומה לאב שאינו מניח את בנו אלא מחזיק בו ועוזר לו תמיד, וזה דומה למידת ה'אמת', שלאחר שברא ה' את הדבר, כביכול התחייב בכך לקיימו ולהחזיקו תמיד, ולא יעזבנו.