שיעור 636, ספר תהילים, פרק קלט, יא-יד

(יא) וָֽ֭אֹמַר אַךְ־חֹ֣שֶׁךְ יְשׁוּפֵ֑נִי וְ֝לַ֗יְלָה א֣וֹר בַּֽעֲדֵֽנִי׃

(יב) גַּם־חֹשֶׁךְ֮ לֹֽא־יַחְשִׁ֪יךְ מִ֫מֶּ֥ךָּ וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּֽ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּֽאוֹרָֽה׃

(יג) כִּֽי־אַ֭תָּה קָנִ֣יתָ כִלְיֹתָ֑י תְּ֝סֻכֵּ֗נִי בְּבֶ֣טֶן אִמִּֽי׃

(יד) אֽוֹדְךָ֗ עַ֤ל כִּ֥י נֽוֹרָא֗וֹת נִ֫פְלֵ֥יתִי נִפְלָאִ֥ים מַֽעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝נַפְשִׁ֗י יֹדַ֥עַת מְאֹֽד׃

(יא) וָאֹמַר, אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי – המקום החשוך שאתחבא בו יהיה לי כנשף ולילה, וְלַיְלָה יהיה לי לנשף המחשיך את האוֹר בַּעֲדֵנִי, כלומר, אסתתר במקום חשוך מצד עצמו, ובשעות הלילה שכל העולם חשוך.

(יב) אבל גם בזה לא תהיה תועלת, כי ראייתך אינה ראיה חושית הצריכה לאור, אלא גַּם מקום של חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ, וְלַיְלָה, שהוא זמן חשיכה, כַּיּוֹם יָאִיר לך, כי אצלך הכל שווה, כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה.

(יג) שהרי אתה רואה אותי ויודע את כל מעשי שלא בדרך טבעית, אלא כִּי אַתָּה קָנִיתָ – יצרת ועשית אף את כִלְיֹתָי, מקום המחשבה, ולא אוכל להסתיר ממך אפילו את מחשבותי, כי ידיעתך אינה באה מכח החושים, תְּסֻכֵּנִי – תסוכך עלי עוד בהיותי בְּבֶטֶן אִמִּי.

(יד) אחרי שביאר איך ה' משגיח על כל מעשיו ומחשבותיו של האדם, מוסיף לבאר שהאדם מצד יצירתו המופלאת מוכן להשגחה הפרטית של ה' יותר מכל הבריות, כי האדם מורכב מגוף ונפש, שבכל אחד מהם יש פלא אחר, הפלא שבנפש הוא מצד עצם מהותה שהיא יקרה ונכבדה מאד במהותה, אך מה שהיא מוכנה לקבל את כל הענינים הרוחניים, החכמה והדעת, אין זה פלא כל כך, כי היא מוכנה לכך מטבעה. ולעומת זאת הגוף מצד ברייתו הוא חומר גשמי כשאר הברואים בעולם, אך הפלא העצום הוא בכך שעשה ה' שחומר זה יהיה מוכן וראוי לקבל את הענינים הרוחניים, שאינם מתאימים לו מצד מהותו, ועל כך אומר, אוֹדְךָ, עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי – על הפלאים הנוראים שיש ביצירתי, כי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ שעשית בגוף האדם, ליטול עפר וחומר מן האדמה, ולהכינו באופן שיהיה ראוי להשיג דברי חכמה והשכלה גבוהים ורוחניים, וניכרת בכך חכמת הפעולה (וכמו החוקק ציורים קטנים ועדינים, המתאימים לכלי זהב וכסף, על גבי סלע, שאף שהחומר מצד עצמו פשוט יותר, אך הפלא של החקיקה גדול יותר), וְנַפְשִׁי היֹדַעַת, אף שאין פלא גדול בכך שהיא מוכנה להכיל את החכמה והדעת הרוחניים, אך היא עצמה הרי נפלאה מְאֹד, כי בעצמותה היא רוחנית ויקרה מאד (וכמו כלי זהב יקרים שחקוקים בהם ציורים עדינים, שאמנם הפעולה אינה חידוש, כי הכלי מטבעו ראוי לכך, אך הכלים עצמם יקרים מאד).