שיעור 641, ספר תהילים, פרק קמ, ה-ט

(ה) שָׁמְרֵ֤נִי יְהוָ֨ה ׀ מִ֘ידֵ֤י רָשָׁ֗ע מֵאִ֣ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵ֑נִי אֲשֶׁ֥ר חָֽ֝שְׁב֗וּ לִדְח֥וֹת פְּעָמָֽי׃

(ו) טָ֥מְנֽוּ גֵאִ֨ים ׀ פַּ֡ח לִ֗י וַֽחֲבָלִ֗ים פָּ֣רְשׂוּ רֶ֭שֶׁת לְיַד־מַעְגָּ֑ל מֹֽקְשִׁ֖ים שָֽׁתוּ־לִ֣י סֶֽלָה׃

(ז) אָמַ֣רְתִּי לַֽ֭יהוָה אֵ֣לִי אָ֑תָּה הַֽאֲזִ֥ינָה יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל תַּֽחֲנוּנָֽי׃

(ח) יְהוִ֣ה אֲ֭דֹנָי עֹ֣ז יְשֽׁוּעָתִ֑י סַכֹּ֥תָה לְ֝רֹאשִׁ֗י בְּי֣וֹם נָֽשֶׁק׃

(ט) אַל־תִּתֵּ֣ן יְ֭הוָה מַֽאֲוַיֵּ֣י רָשָׁ֑ע זְמָמ֥וֹ אַל־תָּ֝פֵ֗ק יָר֥וּמוּ סֶֽלָה׃

(ה) לאחר שהתפלל באופן כללי על אויביו, מתפלל עתה בפירוט על הענין המסוים שמבקש עליו עתה, ואומר, שָׁמְרֵנִי יְיָ מִידֵי רָשָׁע, הרוצה להרע לי בסתר, מחמת רשעותו, ללא הנאה, והם הזיפים שהרעו לי בסתר על ידי אמירת לשון הרע, בלא שתהיה להם הנאה מכך, מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי, העושה לי רעה גלויה כדי להרויח, וזהו שאול, שרודף אותי מחמת שחשש שאטול ממנו את המלוכה, אֲשֶׁר שניהם יחד חָשְׁבוּ לִדְחוֹת את פְּעָמָי (-צעדי רגלי), אל הפח שטמנו לי.

(ו) כי טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי וַחֲבָלִים, כדי שכאשר אעבור ליד הפח ימשכו אותי לתוכו בחבלים, וכיון שחששו שמא אלך בדרך מעגלית הרחוקה מן הפח הטמון, פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד אותו מַעְגָּל, כדי שגם אם אלך באותה דרך ילכדו אותי ברשת הפרושה שם, מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי, כדי שבעת שאפול לתוך הפח אשבר ואמות על ידי המוקש הטמון בתוכו, סֶלָה (-סיום הענין).

(ז) אמנם אני בטחתי בשני דברים, א. אָמַרְתִּי לַייָ, הרי אֵלִי אָתָּה, המושיע אותי תמיד, ותושיעני גם עתה, ב. הַאֲזִינָה יְיָ קוֹל תַּחֲנוּנָי, כי דרכך תמיד להאזין לתפילות ותחנונים של קוראיך, גם אותם שלא הושעת אותם תמיד.

(ח) אֱלֹהִים אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי, סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק – תסוכך עלי להושיעני ביום שבו יבואו אויבי להלחם בי בכלי נשק.

(ט) וכיון שבאותו זמן שאול ואנשיו רדפו אחרי דוד בהר, ולא יכלו לתופסו כל זמן שהם היו בצד אחד של ההר ודוד ואנשיו בצד השני, כי ההר הפסיק ביניהם, ועל כך מבקש, אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, כי מאוויו וזממו היה שאנשיו יָרוּמוּ לראש ההר, ומשם יירו חיצים על דוד ואנשיו עד שיצטרכו להתרחק מן ההר, ויוכלו לתופסם, ועל זה ביקש שלא יתקיים זממו, סֶלָה (-סיום הענין).