שיעור 648, ספר תהילים, פרק קמג, ד-ז

(ד) וַתִּתְעַטֵּ֣ף עָלַ֣י רוּחִ֑י בְּ֝תוֹכִ֗י יִשְׁתּוֹמֵ֥ם לִבִּֽי׃

(ה) זָ֘כַ֤רְתִּי יָמִ֨ים ׀ מִקֶּ֗דֶם הָגִ֥יתִי בְכָל־פָּֽעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ אֲשׂוֹחֵֽחַ׃

(ו) פֵּרַ֣שְׂתִּי יָדַ֣י אֵלֶ֑יךָ נַפְשִׁ֓י ׀ כְּאֶֽרֶץ־עֲיֵפָ֖ה לְךָ֣ סֶֽלָה׃

(ז) מַ֘הֵ֤ר עֲנֵ֨נִי ׀ יְהוָה֮ כָּֽלְתָ֪ה ר֫וּחִ֥י אַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם־יֹ֥רְדֵי בֽוֹר׃

(ד) ומתאר כי כבר הרגיש שבאה שעתו למות, וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי – הכוחות הנפשיים הרוחניים מעוטפים ומתכנסים בתוך גופי, בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי – הלב, שהוא משכן החיים, ישתומם בתוך גופו, כאילו הוא מרגיש שקרוב זמנו למות.

(ה) ובזמן זה שהנפש עומדת להפרד מהגוף, עוברים בעיני רוחו מחשבות על כל חייו, זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם, הָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ – בפעולות שאתה עושה בכל עת (כי לשון 'פעולה' מורה על ההתעסקות בדבר שעדיין לא נגמרה מלאכתו, וכך ראה איך ה' עדיין פועל באותם דברים שניכרת בהם השגחתו התמידית לקיים ולשמור את הדברים), בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ – באותם מעשים שכבר נגמרה מלאכתם בששת ימי בראשית, אֲשׂוֹחֵחַ.

(ו) ואחרי שהעביר בדעתו את כל הדברים שהשיג ממעשי ה' ופעולותיו בעולם, מכין עצמו לגויעה, פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ, כדרך שעושה הגוף בעת פרידת הנפש ממנו, וכן פֵּרַשְׂתִּי את נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה לְךָ, כי נפשי כבר מוכנה לחזור ולדבוק במקורה העליון, להיות במעון החיים הנצחיים, סֶלָה (-סיום הענין).

(ז) אמנם באותה שעה, שנשמתו כבר מתחילה להפרד מגופו, מתעוררים בו כוחות התקוה והבטחון בה', ומבקש, מַהֵר עֲנֵנִי יְיָ, אחרי שכבר כָּלְתָה רוּחִי ועמדה על סף הגויעה, אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, כי עתה נפשי תלויה כעל חוט השערה, ואם תסתיר פניך ממני אפילו לרגע אחד, וְנִמְשַׁלְתִּי מיד עִם המתים, יֹרְדֵי בוֹר.