שיעור 67, ספר שופטים, פרק יז, יח-כב

יח וַתֵּ֣רֶא דְּלִילָ֗ה כִּֽי־הִגִּ֣יד לָהּ֮ אֶת־כָּל־לִבּוֹ֒ וַתִּשְׁלַ֡ח וַתִּקְרָא֩ לְסַרְנֵ֨י פְלִשְׁתִּ֤ים לֵאמֹר֙ עֲל֣וּ הַפַּ֔עַם כִּֽי־הִגִּ֥יד לִ֖י אֶת־כָּל־לִבּ֑וֹ וְעָל֤וּ אֵלֶ֨יהָ֙ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיַּֽעֲל֥וּ הַכֶּ֖סֶף בְּיָדָֽם׃ יט וַתְּיַשְּׁנֵ֨הוּ֙ עַל־בִּרְכֶּ֔יהָ וַתִּקְרָ֣א לָאִ֔ישׁ וַתְּגַלַּ֕ח אֶת־שֶׁ֖בַע מַחְלְפ֣וֹת רֹאשׁ֑וֹ וַתָּ֨חֶל֙ לְעַנּוֹת֔וֹ וַיָּ֥סַר כֹּח֖וֹ מֵֽעָלָֽיו׃ כ וַתֹּ֕אמֶר פְּלִשְׁתִּ֥ים עָלֶ֖יךָ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּקַ֣ץ מִשְּׁנָת֗וֹ וַיֹּ֨אמֶר֙ אֵצֵ֞א כְּפַ֤עַם בְּפַ֨עַם֙ וְאִנָּעֵ֔ר וְהוּא֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י ה֖' סָ֥ר מֵֽעָלָֽיו׃ כא וַיֹּֽאחֲז֣וּהוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַֽיְנַקְּר֖וּ אֶת־עֵינָ֑יו וַיּוֹרִ֨ידוּ אוֹת֜וֹ עַזָּ֗תָה וַיַּֽאַסְר֨וּהוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיְהִ֥י טוֹחֵ֖ן בְּבֵ֥ית הָֽאֲסוּרִֽים׃ כב וַיָּ֧חֶל שְׂעַר־רֹאשׁ֛וֹ לְצַמֵּ֖חַ כַּֽאֲשֶׁ֥ר גֻּלָּֽח׃

֍           ֍            ֍

(יח) וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ, והבינה זאת מכך שהשיב לה על שתי השאלות, ואם היה רוצה לכזב לה היה משיב רק על השאלה במה כוחו גדול, שזהו מחמת נזירותו, וגם אם היתה מגלחת אותו לא היה נתפס כשקרן, כי היה יכול לומר לה שכיון שלא גילח את עצמו מרצונו לכן לא סר כוחו, אך הוא אמר לה 'וגולחתי' וסר ממני כוחי, ומשמעות הדברים היא שגם אם יגולח שלא מדעתו יסור כוחו, ולכן האמינה לדבריו, וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, לֵאמֹר, עֲלוּ הַפַּעַם, כִּי הִגִּיד לִי אֶת כָּל לִבּוֹ, וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם.

 (יט) וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ, וַתִּקְרָא לָאִישׁ ולקחה ממנו את כלי הגילוח, וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ, וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ – בכך שגילחה אותו התחיל עינויו, וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו.

(כ) וַתֹּאמֶר לו דלילה, פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן. וַיִּקַץ שמשון מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר בליבו, אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר, וְהוּא לֹא יָדַע כִּי ה' סָר מֵעָלָיו.

(כא) וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים, וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו, וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה, וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם – בשלשלאות נחושת, וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים.

(כב) וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ שלא כדרך הטבע, אלא מיד כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח.