טז מִדָּ֤ן נִשְׁמַע֙ נַחְרַ֣ת סוּסָ֔יו מִקּוֹל֙ מִצְהֲל֣וֹת אַבִּירָ֔יו רָֽעֲשָׁ֖ה כָּל־הָאָ֑רֶץ וַיָּב֗וֹאוּ וַיֹּֽאכְלוּ֙ אֶ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֔הּ עִ֖יר וְיֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃ יז כִּי֩ הִנְנִ֨י מְשַׁלֵּ֜חַ בָּכֶ֗ם נְחָשִׁים֙ צִפְעֹנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם לָ֑חַשׁ וְנִשְּׁכ֥וּ אֶתְכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ יח מַבְלִ֥יגִיתִ֖י עֲלֵ֣י יָג֑וֹן עָלַ֖י לִבִּ֥י דַוָּֽי׃
֍֍֍
(טז) אומרים העם, הרי בברכת יעקב לבניו נאמר (בראשית מט יז) 'יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר', כלומר, שבני שבט דן היו מלומדים ללחום עם רוכבי סוסים, ואם כן איך היה עתה להיפך, כי מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו של האויב, ולא הצליחו יושבי דן לעצור את הסוסים ולהפיל את רוכביהם, אלא מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ, וַיָּבוֹאוּ אל תוככי הארץ, וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ, עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ.
(יז) משיב להם ה', מה שאתם חושבים ששבט דן יהיו עתה המשולים לנחש ומכישים את הסוס, ועל ידי זה ינצחו את רוכבו, אין הדבר כן, אלא להפך, כִּי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם נְחָשִׁים צִפְעֹנִים – ארסיים, הקשים מנחשים סתם, אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לָחַשׁ – אין לחש המועיל נגדם, וְנִשְּׁכוּ אֶתְכֶם, נְאֻם ה'.
(יח) אומרים העם, עתה אנו רואים ומבינים, כי מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן – מה שהבלגתי והתחזקתי למרות היגון שעבר עלי, מתוך תקוה שהעתיד יהיה טוב יותר, הרי זה היה מחמת שעָלַי לִבִּי דַוָּי – דומה אני לחולה שהגיעה המחלה עד ליבו, ומתוך כך אינו מרגיש כלל בחוליו, וזו ראיה למחלתו החזקה, שאבדו הרגשותיו.
