משנה
משנתנו ממשיכה לבאר שהעראה נחשבת כגמר ביאה לכל דבר: וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, אוֹ על אחת מהנשים הפְּסוּלוֹת, כגון אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, או גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, בכל אלו פּוֹסֵל בביאתו אף שלא היתה בה אלא העראה, וְלֹא חִלֵּק הכתוב בֵּין בִּיאָה כדרכה לְבין בִיאָה שלא כדרכה.
גמרא
הגמרא דנה בענין נשים הפסולות לכהונה: אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ, מכל מקום פְּסוּלָה היא לִכְהֻנָּה, ולכן גם אחר שימות בעלה ותהיה אלמנה, אסורה היא לכהן. אָמַר רַב כַּהֲנָא, אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה, בַּעֲלָהּ לוֹקֶה עָלֶיהָ, אם בא עליה, מִשּׁוּם 'טֻמְאָה', והיינו משום האיסור שנאמר (דברים כד ד) 'לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה', ולשון 'אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה' באה לרבות אשה שנבעלה לאחר, וכשם שהנבעלת ברצון נאסרת לישראל, כך הנבעלת באונס אסורה לבעלה הכהן.
מביאה הגמרא מימרא נוספת בענין נשים הפסולות לכהונה: אָמַר רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא, אשה שנִבְעֲלָה לִבְהֵמָה, כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה, כיון שאין 'זנות' לבהמה [שנאמר (דברים כג יט) 'לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ', ומכך שלא נאמר 'אתנן כלב' דרשו חכמים שאין זנות לבהמה]. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי – שנינו כן גם בברייתא, אשה שנִבְעֲלָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ, אַף עַל פִּי שֶׁבִּסְקִילָה – שאותה אשה חייבת סקילה, אם היו שם עדים והתראה, מכל מקום כְּשֵׁרָה היא לִכְהֻנָּה. כִּי אֲתָא – כשבא רַב דִּימִי מארץ ישראל לבבל אָמַר, מַעֲשֶׂה בְּרִיבָה [-נערה] אַחַת בְּמקום ששמו הַיתְלוֹ, שֶׁהָיְתָה מְכַבֶּדֶת [-מטאטאת] אֶת הַבַּיִת, וּרְבָעָהּ כֶּלֶב כּוּפְרִי [-כלב צייד] מֵאֲחוֹרֶיהָ, שלא כדרכה, וְהִכְשִׁירָהּ רַבִּי לִכְהֻנָּה – להנשא לכהן.
משנה
דין תורה הוא שבת כהן שלא נישאת, וכן אשת כהן, אוכלות בתרומה. אמנם בת כהן שנשאת לישראל, אינה רשאית לאכול בתרומה. משנתנו דנה בבת כהן שהתקדשה לכהן האסורה עליו, מה דינה לגבי אכילת תרומה: אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מִן הָאֵרוּסִין – כאשר רק התקדשה להם, ועדיין לא נישאה, אף על פי שהיא עצמה בת כהן והיתה ראויה לאכול בתרומה [אף שהיא אלמנה או גרושה, הרי באופן שהתאלמנה או התגרשה ללא ילדים, חוזרת היא לבית אביה לאכול בתרומה], הרי אלו לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה, כיון שהיא משומרת לביאת איסור, וכיון שלאחר ביאה זו תיעשה חללה ותאסר בתרומה, אסורה היא בתרומה משעת הקידושין. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין, כיון שעדיין לא נבעלה ולא התחללה. נִתְאַלְמְנוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ נשים אלו שנתקדשו לכהנים האסורים בהן, אם מִן הַנִּשּׂוּאִין – שכבר נישאו לכהן האסור בהן, פְּסוּלוֹת, כיון שביאת איסור זו מחללת אותן מקדושת כהונה, ונאסרות בתרומה לעולם. אבל מִן הָאֵרוּסִין, כְּשֵׁרוֹת, כיון שלא נבעלו לאסור בהן, ואף אינן משומרות לביאת איסור.
גמרא
הגמרא מבררת את דינה של גיורת, להנשא לכהן: תַּנְיָא בברייתא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר, גִּיּוֹרֶת שהתגיירה כשהיא פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה, ואפילו לכהן גדול, כיון שפחותה מבת שלש שנים אין ביאתה ביאה, והרי היא ככל בתולה המותרת לכהן גדול. וְלֵיתָא לִדְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי – אין הלכה כדבריו, דְּאַמְרִינָן – שכך הובא מעשה בגמרא, הַהוּא כַּהֲנָא דְּנָסֵיב גִּיּוֹרֶת – מעשה בכהן שנשא גיורת שהתגיירה כשהיא פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, אָמַר לֵיהּ [-אמר לו] רַב נַחְמָן, מַאי הַאי – מדוע עשית כן, והרי כהן אסור בגיורת. אָמַר לֵיהּ – השיב לו אותו כהן, סמכתי על כך דְּאָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, שאם התגיירה כשהיא פחותה מבת שלש, מותרת היא לכהונה. אָמַר לֵיהּ רב נחמן, זִיל אַפִּיק – לך וגרשה, וְאִי לֹא – ואם לא תעשה כן, מַפִּיקְנָא לָךְ – אוציא לך את דבריו דרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי מֵאוּנָּיִךְ – מאוזניך, כלומר, אין הלכה כמותו, אלא אפילו גיורת שהתגיירה פחותה מבת שלש שנים אסורה לכהונה, כיון שנאמר (ויקרא כא ז) 'אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ', וכל גויה הרי היא בכלל 'זונה', ואף כשהתגיירה פחותה מבת שלש שנים, שאין חשש לבעילת איסור, מכל מקום אסורה היא לכהונה.
