יט הִנֵּה־ק֞וֹל שַֽׁוְעַ֣ת בַּת־עַמִּ֗י מֵאֶ֨רֶץ֙ מַרְחַקִּ֔ים הַֽיהוָה֙ אֵ֣ין בְּצִיּ֔וֹן אִם־מַלְכָּ֖הּ אֵ֣ין בָּ֑הּ מַדּ֗וּעַ הִכְעִס֛וּנִי בִּפְסִֽלֵיהֶ֖ם בְּהַבְלֵ֥י נֵכָֽר׃ כ עָבַ֥ר קָצִ֖יר כָּ֣לָה קָ֑יִץ וַֽאֲנַ֖חְנוּ ל֥וֹא נוֹשָֽׁעְנוּ׃כא עַל־שֶׁ֥בֶר בַּת־עַמִּ֖י הָשְׁבָּ֑רְתִּי קָדַ֕רְתִּי שַׁמָּ֖ה הֶֽחֱזִקָֽתְנִי׃ כב הַצֳּרִי֙ אֵ֣ין בְּגִלְעָ֔ד אִם־רֹפֵ֖א אֵ֣ין שָׁ֑ם כִּ֗י מַדּ֨וּעַ֙ לֹ֣א עָֽלְתָ֔ה אֲרֻכַ֖ת בַּת־עַמִּֽי׃ כג מִֽי־יִתֵּ֤ן רֹאשִׁי֙ מַ֔יִם וְעֵינִ֖י מְק֣וֹר דִּמְעָ֑ה וְאֶבְכֶּה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אֵ֖ת חַֽלְלֵ֥י בַת־עַמִּֽי׃
֍ ֍ ֍
(יט) אומר ה' למלכות יהודה, הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי, והם עשרת השבטים שגלו בראשונה, והיו מצפים להיגאל ולשוב אל ארץ אבותם, וכאשר שמעו על חורבן בית המקדש וגלות יהודה נשמע קול שועתם מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים, הַה' אֵין בְּצִיּוֹן – הלא בציון היה משכן שכינת ה', וראוי שיוושעו בדרך נס על ידי ה', וגם אם עזבם ה' ולא הושיעם בדרך נס, אִם מַלְכָּהּ אֵין בָּהּ – האם אין בה את בית המלכות, ועל ידו יוושעו מאויביהם בדרך טבעית. ומשיב להם ה', מַדּוּעַ הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם, בְּהַבְלֵי נֵכָר שאין בהם ממש, ולכן לא רק שלא נושעו בדרך נס, אלא גם לא יכלו להיוושע בדרך טבעית, כי אדרבה, בא עליהם העונש בהשגחה פרטית לרעה.
(כ) אומרים עשרת השבטים, הלא כבר עָבַר זמן הקָצִיר, כָּלָה קָיִץ, ואחרי שציפינו זמן רב לישועה, וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ.
(כא) וממשיכים עשרת השבטים ואומרים, עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי, שזו מלכות יהודה, הָשְׁבָּרְתִּי לגמרי, קָדַרְתִּי – הושחר וכהה מראיתי, שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי – נעשיתי שוממה לגמרי [וכפל את לשון החורבן שלש פעמים, כנגד שלש פעמים שעלה נבוכדנצר על ירושלים למלחמה], כי מעתה אין לי עוד תקוה.
(כב) משיב ה' ואומר, האם היו יושבי יהודה צריכים לרפואות מרחוק, הַצֳּרִי אֵין בְּגִלְעָד – האם אין רפואות בגלעד, ששם מקומם, אִם רֹפֵא אֵין שָׁם – וכי אין שם רופא שיוכל לומר להם מתי וכיצד להשתמש בתרופות, כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת עַמִּי, כלומר, הלא רפואת העם תלויה בכך שייטיבו את מעשיהם, וישובו ללכת בתורת ה', והרי התורה והתשובה נמצאים ביניהם, על ידי החכמים והנביאים, ומדוע לא התרפאו, אין זאת אלא שהם עצמם אשמים בדבר, שאינם רוצים לרפא את עצמם.
(כג) אומר הנביא, מרוב אהבתי לעם ישראל, מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם, וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה, כביכול יהיה ראשו מיסוד המים, ומעיניו יצאו הדמעות, וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי.
