ז חֵ֥ץ שָׁח֛וּט לְשׁוֹנָ֖ם מִרְמָ֣ה דִבֵּ֑ר בְּפִ֗יו שָׁל֤וֹם אֶת־רֵעֵ֨הוּ֙ יְדַבֵּ֔ר וּבְקִרְבּ֖וֹ יָשִׂ֥ים אָרְבּֽוֹ׃ חהַֽעַל־אֵ֥לֶּה לֹֽא־אֶפְקָד־בָּ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה אִ֚ם בְּג֣וֹי אֲשֶׁר־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי׃ טעַל־הֶ֨הָרִ֜ים אֶשָּׂ֧א בְכִ֣י וָנֶ֗הִי וְעַל־נְא֤וֹת מִדְבָּר֙ קִינָ֔ה כִּ֤י נִצְּתוּ֙ מִבְּלִי־אִ֣ישׁ עֹבֵ֔ר וְלֹ֥א שָֽׁמְע֖וּ ק֣וֹל מִקְנֶ֑ה מֵע֤וֹף הַשָּׁמַ֨יִם֙ וְעַד־בְּהֵמָ֔ה נָֽדְד֖וּ הָלָֽכוּ׃ י וְנָֽתַתִּ֧י אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֛ם לְגַלִּ֖ים מְע֣וֹן תַּנִּ֑ים וְאֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה אֶתֵּ֥ן שְׁמָמָ֖ה מִבְּלִ֖י יוֹשֵֽׁב׃
֍ ֍ ֍
(ז) חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם – כמו חץ המשוך על מיתר הקשת, כך המילים שבלשונם, מִרְמָה דִבֵּר – והרמאות עצמה היא כבר השולטת על דיבורי פיהם, עד שאין הדבר בשליטתם, לעכב את דבוריהם הרעים, והנמשל הוא שכבר נעשו דבורי המרמה כטבע שני אצלם, עד שאין בכוחם להתרגל לומר אמת, ואף שכלפי חוץ בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ – בתוך הדיבור כבר יושב האורב הרוצה להרע לחבירו.
(ח) הַעַל מעשים אֵלֶּה לֹא אֶפְקָד בָּם להענישם, נְאֻם ה', אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה, שהפכו את תכונתם לרוע שנעשה אצלם כטבע שני, לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי.
(ט) ולכן, עליהם עצמם לא אבכה ואתאבל, כי ראויים הם לעונש זה, אך עַל הֶהָרִים אֶשָּׂאבְכִי וָנֶהִי, וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר אשא קִינָה, כִּי נִצְּתוּ ההרים מִבְּלִי אִישׁ עֹבֵר, בניגוד לרגילות, שדרך בני אדם לטייל בהרים, וְלֹא שָׁמְעוּ נאות המדבר קוֹל מִקְנֶה, הרגילים לרעות שם, ואילו עתה מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ, הָלָכוּ.
(י) וְנָתַתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם לְגַלִּים – גלי אבנים, מהבתים והחומות ההרוסים, מְעוֹן תַּנִּים, וְאֶתעָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מִבְּלִי יוֹשֵׁב, ועליהם לא אתאבל כיון שהם עצמם גרמו להם את העונש.
