שיעור 76, ספר שופטים, פרק יט, א-ז

א וַֽיְהִי֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם וּמֶ֖לֶךְ אֵ֣ין בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י ׀ אִ֣ישׁ לֵוִ֗י גָּ֚ר בְּיַרְכְּתֵ֣י הַר־אֶפְרַ֔יִם וַיִּֽקַּֽח־לוֹ֙ אִשָּׁ֣ה פִילֶ֔גֶשׁ מִבֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָֽה׃ ב וַתִּזְנֶ֤ה עָלָיו֙ פִּֽילַגְשׁ֔וֹ וַתֵּ֤לֶךְ מֵֽאִתּוֹ֙ אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יהָ אֶל־בֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה וַתְּהִי־שָׁ֕ם יָמִ֖ים אַרְבָּעָ֥ה חֳדָשִֽׁים׃ ג וַיָּ֨קָם אִישָׁ֜הּ וַיֵּ֣לֶךְ אַֽחֲרֶ֗יהָ לְדַבֵּ֤ר עַל־לִבָּהּ֙ לַֽהֲשִׁיבָ֔הּ וְנַֽעֲר֥וֹ עִמּ֖וֹ וְצֶ֣מֶד חֲמֹרִ֑ים וַתְּבִיאֵ֨הוּ֙ בֵּ֣ית אָבִ֔יהָ וַיִּרְאֵ֨הוּ֙ אֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֔ה וַיִּשְׂמַ֖ח לִקְרָאתֽוֹ׃ ד וַיַּֽחֲזֶק־בּ֤וֹ חֹֽתְנוֹ֙ אֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב אִתּ֖וֹ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיֹּֽאכְלוּ֙ וַיִּשְׁתּ֔וּ וַיָּלִ֖ינוּ שָֽׁם׃ ה וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הָֽרְבִיעִ֔י וַיַּשְׁכִּ֥ימוּ בַבֹּ֖קֶר וַיָּ֣קָם לָלֶ֑כֶת וַיֹּאמֶר֩ אֲבִ֨י הַֽנַּעֲרָ֜ה אֶל־חֲתָנ֗וֹ סְעָ֧ד לִבְּךָ֛ פַּת־לֶ֖חֶם וְאַחַ֥ר תֵּלֵֽכוּ׃ ו וַיֵּֽשְׁב֗וּ וַיֹּֽאכְל֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם יַחְדָּ֖ו וַיִּשְׁתּ֑וּ וַיֹּ֜אמֶר אֲבִ֤י הַֽנַּעֲרָה֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ הֽוֹאֶל־נָ֥א וְלִ֖ין וְיִיטַ֥ב לִבֶּֽךָ׃ ז וַיָּ֥קָם הָאִ֖ישׁ לָלֶ֑כֶת וַיִּפְצַר־בּוֹ֙ חֹֽתְנ֔וֹ וַיָּ֖שָׁב וַיָּ֥לֶן שָֽׁם׃

֍           ֍            ֍

(א) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל [ולכן לא היה מי שיעשה דין ומשפט בחוטאים, והיה העם כמאכולת אש, חרב איש ברעהו], וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם, וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ [-אשה המיוחדת לו, בלא כתובה ובלא קדושין], ואותה אשה היתה מִבֵּית לֶחֶם אשר בארץ יְהוּדָה.

(ב) וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ – עשתה איזה דבר נגד רצונו, וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ, אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וַתְּהִי שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים.

(ג) וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ, לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ לַהֲשִׁיבָהּ, וְנַעֲרוֹ עִמּוֹ, וְצֶמֶד חֲמֹרִים, אחד עבורו ואחד עבורה לכשתשוב עמו. כאשר ראתה אותו פילגשו בחוץ וַתְּבִיאֵהוּ בֵּית אָבִיהָ, וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ, על שישוב ויקח את בתו לאשה, ולא תהיה עזובה לנפשה.

(ד) וַיַּחֲזֶק בּוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיָּלִינוּ שָׁם.

(ה) וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר האיש ופילגשו, וַיָּקָם לָלֶכֶת, וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל חֲתָנוֹ, סְעָד לִבְּךָ פַּת לֶחֶם וְאַחַר תֵּלֵכוּ.

(ו) וַיֵּשְׁבוּ וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, וַיִּשְׁתּוּ יין, וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הָאִישׁ, אל תצא כעת לדרך בעודך שתוי יין, אלא הוֹאֶל נָא וְלִין כאן, וְיִיטַב לִבֶּךָ.

(ז) וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, וַיִּפְצַר בּוֹ חֹתְנוֹ להשאר בביתו, וַיָּשָׁב וַיָּלֶן שָׁם.