שיעור 82, ספר דניאל, פרק ח, יח-כב

יח וּבְדַבְּר֣וֹ עִמִּ֔י נִרְדַּ֥מְתִּי עַל־פָּנַ֖י אָ֑רְצָה וַיִּ֨גַּע־בִּ֔י וַיַּֽעֲמִידֵ֖נִי עַל־עָמְדִֽי׃ יט וַיֹּ֨אמֶר֙ הִנְנִ֣י מוֹדִֽיעֲךָ֔ אֵ֥ת אֲשֶׁר־יִֽהְיֶ֖ה בְּאַֽחֲרִ֣ית הַזָּ֑עַם כִּ֖י לְמוֹעֵ֥ד קֵֽץ׃ כ הָאַ֥יִל אֲשֶׁר־רָאִ֖יתָ בַּ֣עַל הַקְּרָנָ֑יִם מַלְכֵ֖י מָדַ֥י וּפָרָֽס׃ כא וְהַצָּפִ֥יר הַשָּׂעִ֖יר מֶ֣לֶךְ יָוָ֑ן וְהַקֶּ֤רֶן הַגְּדוֹלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בֵּין־עֵינָ֔יו ה֖וּא הַמֶּ֥לֶךְ הָֽרִאשֽׁוֹן׃ כב וְהַ֨נִּשְׁבֶּ֔רֶת וַתַּֽעֲמֹ֥דְנָה אַרְבַּ֖ע תַּחְתֶּ֑יהָ אַרְבַּ֧ע מַלְכֻי֛וֹת מִגּ֥וֹי יַֽעֲמֹ֖דְנָה וְלֹ֥א בְכֹחֽוֹ׃

֍           ֍            ֍

(יח) וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי, נִרְדַּמְתִּי עַל פָּנַי אָרְצָה, וַיִּגַּע בִּי המלאך, וַיַּעֲמִידֵנִי עַל עָמְדִי.

(יט) וַיֹּאמֶר, הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחֲרִית ימי הַזָּעַם, כִּי לְמוֹעֵד קֵץ, כלומר, מלבד שזה הקץ העתידי המיועד להיות לפי סדר הזמנים, הרי עתה שנאמר הדבר בנבואה נעשה הדבר מחוייב להיות מחמת הייעוד הנבואי, והמעלה בזה, שגם אם יחטאו העם ולא יהיו ראויים שיתקיים הדבר מצד מעשיהם, יתקיים הדבר בהכרח מחמת שדברי הנביא יתקיימו בודאי, כי הייעוד הטוב שהתנבא עליו הנביא לא יתבטל בשום אופן.

(כ) והמשיך לבאר לו את החזון שראה, הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ, בַּעַל הַקְּרָנָיִם, מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס.

(כא) וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר, זהו מֶלֶךְ יָוָן, כלומר, מלכות יון, וְהַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בֵּין עֵינָיו הוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן, שזה היה אלכסנדר מוקדון, ומכונה 'המלך הראשון' אף על פי שהיו מלכים קודמים לו ביון, כיון שהוא המלך הראשון של יון שמלך על כל העולם.

(כב) וְהַנִּשְׁבֶּרֶת – הקרן עצמה תישבר, כי ימות אלכסנדר בחצי ימיו בתוקף כוחו, וַתַּעֲמֹדְנָה אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ, שהן אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת, מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה – תעמודנה מעצמן, וְלֹא בְכֹחוֹ של אלכסנדר, כי לא היו בניו או יורשיו, אלא זמן רב לאחר מותו התחזקו מעצמם.