שיעור 9, מגילת איכה, פרק ג, כא-ל

כא זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל׃ כב חַֽסְדֵ֤י ה' כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹֽא־כָל֖וּ רַֽחֲמָֽיו׃ כג חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמֽוּנָתֶֽךָ׃ כד חֶלְקִ֤י ה' אָֽמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ׃ כה ט֤וֹב ה' לְקֹוָ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ׃ כו ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת ה'׃ כז ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו׃ כח יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו׃ כט יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה׃ ל יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה׃

(כא) זֹאת – את האמור בפסוק הבא, אָשִׁיב אֶל לִבִּי, עַל כֵּן אוֹחִיל – לכן אייחל לה'.

(כב) ומה הוא הדבר שאשיב אל ליבי, חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ – בזה שנהג עמנו ה' בחסד, שלא תמנו בתוקף הצרות, רואה אני כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו.

(כג) חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ – מה שאני רואה שבכל בוקר מתחדשים חסדים חדשים מאת ה', זה מרבה ומחזק את האמונה בליבי.

(כד) עד שמרוב האמונה, חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי – נפשי אומרת שה' הוא חלקה, עַל כֵּן אוֹחִיל (-אקווה) לוֹ.

(כה) אומר הנביא לישראל, אין לכם להתייאש מהגאולה, כי טוֹב ה' לְקֹוָו – למקווים לו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ – לנפש הדורשת ממנו שיוליכנה בדרך הטוב.

(כו) טוֹב ה', וְיָחִיל וְדוּמָם – למי שהוא מייחל בדממה ומצפה לִתְשׁוּעַת ה' (ונרמז בכך גם שטוב ה' למי שהוא 'יחיל ודומם לתשועת ה", כלומר, שעיקר תקוותו ואבלותו היא על צער השכינה, ומצפה לתשועת ה', ואינו מרגיש בצרת עצמו, ולפי זה 'דומם' הוא מלשון אבלות).

(כז) טוֹב ה' לַגֶּבֶר, כִּי יִשָּׂא עֹל תורה ומצוות בִּנְעוּרָיו – משעה שהיצר הרע מתנער להחטיאו, שאם מאותה שעה נושא האדם עול תורה ומצוות, אין ליצר כח להחטיאו.

(כח) ולכן ראוי שמי שבאו עליו יסורים, יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם – ימתין לתשועת ה', כִּי נָטַל עָלָיו – כיון שה' הוא שנשא עליו גזירה זו.

(כט) יתוודה על חטאיו וישתחווה לה' עד אשר יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ, אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה.

(ל) וכיון שיאמין האדם שכל היסורים והצרות באים מאת ה', יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי, יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה, ולא יהיה הדבר קשה בעיניו.