משנה
יֵשׁ נשים המֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן, וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן. ויש המֻתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן. יש מֻתָּרוֹת לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ [-לבעליהן וליבמיהן], וְיש האֲסוּרוֹת לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ.
מבארת המשנה, מי הן הנשים המֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן, כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה, המותרת לו, ומת ללא ילדים, וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל, האסור באלמנה. וכן כהן חָלָל שֶׁנָּשָׂא בת ישראל כְּשֵׁרָה, המותרת לו, וחיללה בביאתו, ומת ללא ילדים, וְיֵשׁ לוֹ אָח שהוא כהן כָּשֵׁר, האסור בחללה. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, ומת ללא ילדים, וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, האסור בבת ישראל. מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת, המותרת לו, ומת ללא ילדים, וְיֵשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר, האסור בממזרת. הרי כל הנשים הללו מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן, וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן.
ממשיכה המשנה ומבארת, וְאֵלּוּ הן הנשים המֻתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן, כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָאַלְמָנָה, האסורה עליו, ומת ללא ילדים, וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן הֶדְיוֹט, המותר באלמנה [נקטה המשנה דוקא אופן ש'קידש' את האלמנה, אך לא נשאה עדיין, כיון שאם נשאה הרי התחללה בביאתו ונאסרה גם לכהן הדיוט]. כהן כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה, האסורה עליו, וְיֵשׁ לוֹ אָח שהוא חָלָל [כגון שהוא אחיו מאביו ונולד מאשה אחרת, האסורה על אביו, או שהתחללה אמו לאחר שנולד], ואח זה מותר בחללה. יִשְׂרָאֵל כשר שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת, האסורה עליו, וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, המותר בממזרת. מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא יִשְׂרְאֵלִית, האסורה עליו, וְיֵשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל, המותר בה. כל אלו הן נשים המֻתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן, וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן.
ממשיכה המשנה ומבארת, וְאֵלּוּ הן הנשים האֲסוּרוֹת לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ, כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה, האסורה עליו, וְיֵשׁ לוֹ אָח שגם הוא כֹּהֵן גָּדוֹל האסור באלמנה. אוֹ כֹּהֵן הֶדְיוֹט כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה, האסורה עליו, וְיֵשׁ לוֹ אָח שגם הוא ישראל כָּשֵׁר. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת, האסורה עליו, וְיֵשׁ לוֹ אָח שגם הוא יִשְׂרָאֵל כשר. מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, כל אלו הן נשים האֲסוּרוֹת לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ. וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים, שלא הובאו במשנתנו, הרי הן מֻתָּרוֹת לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ – לבעליהן וליבמיהן.
גמרא
שנינו במשנה, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, אף על פי שהכהנים מוזהרים שלא לישא אשה הפסולה עליהן, לֹא הֻזְהֲרוּ כהנות כְּשֵׁרוֹת שלא לִינָּשֵׂא לִפְסוּלִין, ולכן רשאית בת כהן להנשא לחלל.
מוֹתִיב – הקשה על דין זה רַבִּין בַּר רַב נַחְמָן, הרי נאמר בפסוק (ויקרא כא ז) 'אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו', ומכפילות הלשון בפסוק, שנאמר 'לֹא יִקָּחוּ' 'לֹא יִקָּחוּ', מְלַמֵּד הפסוק שֶׁהָאִשָּׁה מֻזְהֶרֶת עַל יְדֵי הָאִישׁ – שלא להנשא לאיש האסור עליה, וסברה הגמרא שכשם שכהן כשר מוזהר שלא לישא חללה, כך מוזהרת בת כהן שלא להנשא לחלל.
מתרצת הגמרא, (לא) [אָמַר רָבָא], כָּל הֵיכָא דְּהוּא מֻזְהָר – בכל מקום שהאיש עצמו מוזהר על נישואין אלו, הִיא נַמִּי מֻזְהֶרֶת – גם היא מוזהרת שלא להנשא לו, וכְּגוֹן גְּרוּשָׁה לְכֹּהֵן, שֶׁהוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא לִישָּׂא אוֹתָהּ, אַף הִיא, הגרושה, מֻזְהֶרֶת שֶׁלֹּא לִינָּשֵׂא לוֹ, לכהן. וְכָל הֵיכָא דְּהוּא אֵינוֹ מֻזְהָר – אבל במקום שהאיש אינו מוזהר שלא לישא אשה זו, הִיא נַמִּי [-גם כן] אֵינָהּ מֻזְהֶרֶת, וכְּגוֹן חָלָל, שֶׁאֵינוֹ מֻזְהָר שֶׁלֹּא לִישָּׂא כֹּהֶנֶת, ולכן הַכֹּהֶנֶת נַמִּי אֵינָהּ מֻזְהֶרֶת שֶׁלֹּא לִינָּשֵׂא לֶחָלָל. פוסק הרי"ף, וְכֵן הִלְכְתָא – כך היא ההלכה, שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים, באופן שאין איסור על האיש עצמו. ומסייע לכך הרי"ף, וְגַרְסִינָן נַמִּי – ולמדנו כן גם בְּמסכת קִדּוּשִׁין, בְּפֶרֶק עֲשָׂרָה יוּחֲסִין, וכך אמרו שם, וְהִלְכְתָא – וההלכה היא שגֵּר מֻתָּר בְּכֹהֶנֶת, כיון שלֹא הֻזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לִינָּשֵׂא לִפְסוּלִין, ואף שכהן אסור בגיורת, בת כהן אינה אסורה בגר, וּמֻתָּר הגר גם בְּמַמְזֶרֶת, כְּדעת רַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר, קְהַל גֵּרִים לֹא אִיקְּרִי – אינו קרוי 'קָהָל', וכיון שבאיסור ממזרים נאמר (דברים כג ג) 'לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה", אין איסור ממזרות אלא למי שמכונה 'קהל', וגרים אינם קרויים 'קהל', ולכן מותר הגר בממזרת.
