טו שִׁמְע֥וּ וְהַֽאֲזִ֖ינוּ אַל־תִּגְבָּ֑הוּ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ טז תְּנוּ֩ לַֽיהוָ֨ה אֱלֹֽהֵיכֶ֤ם כָּבוֹד֙ בְּטֶ֣רֶם יַחְשִׁ֔ךְ וּבְטֶ֛רֶם יִֽתְנַגְּפ֥וּ רַגְלֵיכֶ֖ם עַל־הָ֣רֵי נָ֑שֶׁף וְקִוִּיתֶ֤ם לְאוֹר֙ וְשָׂמָ֣הּ לְצַלְמָ֔וֶת וְשִׁ֖ית לַֽעֲרָפֶֽל׃ יז וְאִם֙ לֹ֣א תִשְׁמָע֔וּהָ בְּמִסְתָּרִ֥ים תִּבְכֶּֽה־נַפְשִׁ֖י מִפְּנֵ֣י גֵוָ֑ה וְדָמֹ֨עַ תִּדְמַ֜ע וְתֵרַ֤ד עֵינִי֙ דִּמְעָ֔ה כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה עֵ֥דֶר יְהוָֽה׃
֍֍֍
(טו) שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ לגזירה שתימסרו ביד נבוכדנצר, אַל תִּגְבָּהוּ למרוד בו, כִּי ה' דִּבֵּר.
(טז) עתה מזהיר הנביא את המלך, תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד, שלא לעבור על השבועה שהשביעו נבוכדנצר בשם ה', בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ ה' בהשגחתו, וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף – הרי חושך, שתלכו אליהם מעצמכם, וזהו משל למצרים, שיבקשו ישראל עזרה מפרעה מלך מצרים, וְקִוִּיתֶם לְאוֹר, וְשָׂמָהּ – יָשִׂים ה' את התקווה לְצַלְמָוֶת, וְשִׁית – יתן אותה לַעֲרָפֶל.
(יז) וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ, בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי – הנפש, המרגישה בדברים הרוחניים, תבכה מִפְּנֵי גֵוָה – מפני ענינים פנימיים ונסתרים, והיינו על גלות השכינה וחילול כבוד ה', וְדָמֹעַ תִּדְמַע הנפש על כך. ומלבד זאת, וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה, וזהו הצער החיצוני, על הצרות הנגלות לכל, כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'.
