השער הרביעי, שער הבטחון
פרק שישי
[המשך הטענות שיש להשיב לאותם בני אדם המכונים 'כת בעלי המשכונות', שאינם מאמינים שה' יכול לפרנסם תמיד ובכל מצב, וכאילו נוטלים ממנו 'משכון' על כך, על ידי שאוספים לעצמם ממון רב, כדי שיהיו בטוחים בפרנסתם לעתיד:] ה. הממשכן את חברו, תנוח דעתו בנטילת המשכון, מפני שהוא מקוה לגבות ממנו את חובו, וליהנות בו או בתמורתו, אבל מי שיחשוב שכאשר יקדים לו הבורא ויתן לו ממון די סיפוקו, תנוח נפשו מצד טרדות העולם, טענתו שקר, מפני שאיננו בטוח שישאר הממון אצלו, שהרי אפשר שיקרהו פגע מן הפגעים המבדילים בינו לבינו, כמו שאמר הכתוב 'בחצי ימיו יעזבנו'. ומה שטוענים אותם בני אדם שכאשר יגיעו לרצונם בצבירת הון העולם יגיעו אל מנוחת הנפש, הרי זה כזב וסכלות, כי אדרבה, דבר זה יגרום להם לצער וטירדה מרובים יותר, כמו שאמרו חז"ל 'מרבה נכסים מרבה דאגה'.
