שער הזכירה (ב)
פרק תשעה עשר – שער הזכירה
יקח האדם את מידת הזכרון וישתמש בה לכל העניינים, כי הזכירה היא גדר לאמת: יזכור נדריו שנדר לקיים, ואם יש דבר בינו ובין חברו, יזכור העניין ולא ישנה דבריו. גילה לו חבירו דבר סתר וצווה לו שלא לגלות, יזכור צוויו ולא יגלה. גמל לו חברו טובה – יזכור כדי שיוכל להשיב לו. לוה מחברו מעות או שאל ממנו כלי ביתו, יזכור כמה מעות לוה ממנו, וידקדק בחשבונו וישלם הכל. ומי שיש לו עסקים רבים והוא טרוד, צריך ליזהר מאוד שלא יִלווה מעות, או שלא ישאל עניינים מן בני אדם; כי כיון שהוא טרוד – ישכח הכל ולא יזכור.
ולעניין הצדקה: צריך לזכור העניים ולהעלות על לבו דוחקם, ומתוך כך יעזור להם. ואם יבוא להעיד בבית דין על מה שראה וידע, צריך האדם שיזהר מאוד שיזכור, ולא יפחת ולא יוסיף על מה שראה וידע.
"לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר"
(משלי ב כ)
