שער הזכירה (יט)
פרק תשעה עשר – שער הזכירה
(המשך הדברים שראוי לאדם לזכור תמיד, ואז תהיה עבודתו מקובלת לפני ה', וישא חן וחסד לפניו).
הזכירה השש עשרה: שיזכור האדם את חבריו, בחורים וגיבורים יותר ממנו, שהיו בהנאה גדולה, ולא האריכו ימים. ואין המוות מתעכב לבוא בכל שעה שנגזר, ואין אדם שולט בו. ויחשוב: הרי הנשמה היא פיקדון בידו, ואינו יודע מתי יבוא בעל הפיקדון ויתבע פיקדונו, וצריך שימהר לנקות את הפיקדון, שישיבהו נקי כאשר בא לידו.
"לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר"
(משלי ב כ)
