יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שער הכניעה, פרק שביעי (ב)

השער השישי, שער הכניעה

פרק שביעי

[המשך הסימנים שעל ידם ניכר באדם שהוא נכנע כניעה אמיתית לפני ה']: ג. כשיתפרסם ענינו אצל בני אדם, לטובה או לרעה, שאם ישבחוהו על טובה שעשה – יבוז למשבחו עליה, ותהיה קלה בנפשו וקטנה בעיניו מהיותה מקובלת ורצויה אצל הבורא, לקטנותה נגד מה שהוא חייב בו מכפלי הטובה ההיא, ויאמר למשבחו: רב לך, אחי, כי אינה נגד עוונותי אלא כניצוץ מן האש בים, ואפילו אם תהיה נחשבת למאומה, איך אדע, אם היא ניצלת מפגעי ההפסד המשיגים אותה, עד שיקבלנה הבורא ממני ולא ישיבנה עלי וישליכנה בפני, כמו שכתוב: 'כי תבואו לראות פני, מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי'. וכל שכן אם ישבחנו בשקר, שצריך להרחיק הדבר ההוא מעצמו, ויאמר למספר: די לי, אחי, בקצורי במה שאני חייב בו לבורא, אל תקבץ עלי עוון קצורי ועוון השבח במה שלא עשיתי, כי אני יודע עוונותי ופשעי יותר ממך.

 

"חִיפַּשְׂתִּי עַל חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת מִן הַשֵּׂכֶל וּמִן הַכָּתוּב וּמִן הַקַּבָּלָה... וּמָצָאתִי שֶׁהֵם יְסוֹדֵי כָּל הַמִּצְווֹת"  (הקדמת המחבר)