השער השבעה עשר – שער הנדיבות
דע, שהמתנה במקום שהיא ראויה, כגון צדקה לעניים יראי שמים, אותה מתנה היא מטמון ספון לאדם, ואינה נאבדת באריכות הימים, אלא עומדת היא כל הימים. וזו היא כוונת שלמה המלך עליו השלום, שאמר בקהלת (יא א) 'שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו'. ופשט הפסוק דבר על הנדיבות, כי מי שזורע חסד, קוצר תבואתו.
ומי שיש בו מידה זו, הוא מתעשר, כמו שנאמר במשלי (יא כד) 'יש מפזר ונוסף עוד', ועוד נאמר (שם כח כז) 'נותן לרש, אין מחסור'. ואמר דוד המלך בתהילים על האנשים הנדיבים 'פִזַר נתן לאביונים, צדקתו עומדת לעד'. והמידה החשובה הזו הרי היא נחשבת כ'הלוואה' אצל הבורא יתברך, שנאמר במשלי (יט יז) 'מלוה ה' חונן דל'.
