יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שער התשובה, פרק שני

השער השביעי, שער התשובה

פרק שני

מיני התשובה הם שלשה: א. השב מחמת שלא מצא דרך לעבירה, וכשהוא מוצא אפשרות לעבור עבירה – גובר יצרו על שכלו, ולא ימנע ממנה. וכאשר ישלים לעשותה, יראה גנות מעשהו ויתחרט על מה שעבר בה, וזה שב בפיהו ולא בלבו, שב בלשונו אך לא במעשהו, והוא חייב בעונש הבורא יתברך. ב. השב בלבו ובאבריו, ועומד בשכלו כנגד יצרו, ומתנהג להכריח נפשו ולהלחם עם תאוותיה, עד שינצחנה וימנענה ממה שישנאהו הבורא יתברך, אלא שנפשו רוצה להטותו תמיד אל הפך עבודת הבורא ושואפת אל העברה, והוא משתדל לחסום אותה ופעם תנצחהו ופעם ינצחנה. ודרך זו אינה מושלמת בדרך התשובה שעל ידי זה יתכפר חטאו כראוי, עד שיסור מן העבירות לגמרי. ג. אדם שהתנהג בכל תנאי התשובה, והגביר שכלו על תאוותו, והתמיד לחשוב עם נפשו, וירא את בוראו, ובוש ממנו, והשיב אל לבו גודל חטאו ועוונו, והכיר גדולת מי שהמרה אותו ועבר על דברו, והציב עונותיו לנגד עיניו ולנכחו תמיד, מתחרט עליהם ומבקש המחילה בהם כל ימי חייו, עד בוא קצו, וזה ראוי אצל הבורא להנצל.

 

"חִיפַּשְׂתִּי עַל חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת מִן הַשֵּׂכֶל וּמִן הַכָּתוּב וּמִן הַקַּבָּלָה... וּמָצָאתִי שֶׁהֵם יְסוֹדֵי כָּל הַמִּצְווֹת"  (הקדמת המחבר)