שער חשבון הנפש, פרק ג
השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שלישי
החשבון העשרים ושנים: חשבונו עם נפשו על התערבו עם בני אדם בתקנת העולם, בעבודות שונות ובמקח וממכר ובשאר הענינים שנעזרים בהם קצת בני אדם בקצתם לישוב העולם, שראוי לאדם שיאהב להם מה שיאהב לנפשו, וישנא להם מה שישנא לנפשו, וימחל עליהם וידחה מהם כפי יכולתו מה שיזיקם, כמו שכתוב: ואהבת לרעך כמוך.
ומן הפנים האלה, אחי, כבד העולם על יושביו, ונכפלה עליהם עבודתו וטרחו, מפני שרצו להתייחד כל אחד מהם בחלקו בו וביותר מחוקו הראוי לו. ומפני שרצו לקבל ממנו יותר ממה שמגיע להם, ובקשו בו אשר לא להם, מנע מהם העולם גם מה שמגיע להם, ולא המציא להם חלקם בו. על כן אינם מרוצים ממנו, ואין אחד בהם שאינו מתרעם בו ובוכה עליו, כי בקשו בו מותרי המחיה, ונמנע מהם הדבר ולא יגיע אליהם אלא לאחר הטורח הגדול והיגיעה הרבה. ואילו היה מספיק להם די סיפוקם, ואילו היתה השתדלותם שוה לתועלת כולם, ויהיו שוים בענייניהם, היו מנצחים עולמם ומגיעים אל יותר מחפצם בו. ולא די להם לבני האדם שאינם עוזרים זה לזה על עולמם, אלא מחלישים קצתם את קצתם, ומעכב כל אחד מהם על חברו ומרפה כחו, עד שלא יגיע אחד מהם אל בקשתו ולא ישיג תאותו.
על כן השתדל, אחי, לקנות רעים נאמנים ואוהבים זכים, אשר יהיו לך לעזר על תורתך ועל עולמך, בהיות לבך שלם עמהם ומצפונך זך להם, ושיהיו חביבים עליך כנפשך, כשתמצא ידך מי שהוא ראוי לזה מהם. ואל תפקיד סודך אלא אצל סגולת הסגולה מהם בלבד, כמו שאמר בן סירא: "רבים יהיו דורשי שלומך, גלה סודך לאחד מאלף".
וּמָצָאתִי שֶׁהֵם יְסוֹדֵי כָּל הַמִּצְווֹת"
(הקדמת המחבר)
