השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שלישי
החשבון השלשה עשר: חשבון האדם עם נפשו ביתרון ידיעתו על מעשהו, ותוספת הכרתו בשכלו על השתדלותו בפועל בעבודת הבורא, והגעת יכולתו על מה שהוא משלם מחובות הבורא על טובותיו עליו. והמשל בזה הוא לעבד שנתן לו אדוניו אדמה לזריעה, ונתן לו המלך זרע כפי צרכו, וזרע העבד רק מקצת מהשדה והשתמש בשאר לצורך עצמו. וכאשר פקד אדוניו את האדמה, מצאה בלתי זרועה מקצתה, וכששאלו על זה, הודה העבד בקיצורו בענינה, וחישב עמו המלך על פי מה שאמר, כי זרע מן הזרע באדמה, ובדק את החלק שנזרע וראה כמה תבואה הוציא, ותבע מהעבד לשלם לו את כל מה שהיתה האדמה עשויה להוציא אם היה זורע את כולה, וגדל מדווהו, ונכפלה רעתו. וכן, אחי, ראוי לך לחשוב עם נפשך על מה שחננך האלקים מהבנתך אותו ואת תורתו, ומה שנתן לך מן הכח והיכולת לפרוע מה שאתה חייב לו, ועשה בזה מה שיצא אל גבול המעשה ממך, ויראה לך, כי אתה נתבע בכל זה ובא עליו לידי חשבון, כל שכן בעת הימשך הטובות אליך מאת הבורא. וראוי לך להשתדל בכל כחך, ותטרח בכל יכולתך לפרעו ולהשוות מעשיך לחכמתך, והכרתך השכלית עם השתדלותך בפועל. כי הא-ל יתעלה נתן לאדם מן הכח כפי צרכו לתורתו ולעולמו, ומי שהוציא את הדברים עבור דברים מיותרים שהיה יכול להימנע מהם, יפקדנו בעת שיהא לו צורך בדברים אחרים לצורך אמיתי.
ואל תתלה עצמך ב'לו' ו'אולי', ואל תאמר 'לו הגעתי למעלה מסוימת בעשירות או בחכמה, אז הייתי משלם את כל חובותי לעבודת ה", כי הם דברי כזבים, יתעה מי שיתלה עצמו בהם, ויפול מי שנשען עליהם. השמר לך, פן תקח לך דבר זה לטענה ולאמתלה, כי אתה בזה ככל חוטא, שיטען כך, וכבר ידעת שאין טענה זו מצילה אותו מן העונש, וכמו שאמר שלמה המלך 'לא יבוזו לגנב כי יגנב למלא נפשו, כי ירעב, ונמצא ישלם שבעתים', כי אף על פי שגלוי לכל דחקותו של העני ורק מחמת הכרח שלח ידו בממון אחרים, מכל מקום לא ימלט על ידי כך מן העונש, וישלם כפל, כל שכן בשאר החטאים. על כן שים לך האריכות הזאת לשלל, בעוד שתוכל לפרוע מה שאתה חייב בו לבורא יום יום, ואל תאחר תשלום מעשה יומך למחרת, פן יכבד עליך לפרעו, אם בכלל תזכה להגיע ליום המחרת ולהיות מהאנשים החיים בו. וכל שכן אם יבא קץ ימיך, ותצר עליך האמתלה, ותיפסק טענתך. כי העולם נמשל לשוק, שמתקבצים בו הסוחרים לזמן קצר ואחר כך מתפזרים למקומותיהם, ומי שסחר והרויח – שמח, ומי שהפסיד – יתחרט, ועל כן אמר החכם 'וזכור את בוראך בימי בחורותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה'.
