השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שלישי
החשבון העשרים וחמשה: יחשוב עם נפשו על מה ששיקע בה מאהבת העולם הזה והגברת תאוותיה על אהבת העולם הבא, וישתדל להוציא אהבת העוה"ז מלבו, ולהגביר אהבת העוה"ב, על ידי שיתבונן באחרית העולם הזה, לעומת אחרית העולם הבא. וכבר אמר אחד מן החכמים: כמו שלא יתחברו בכלי אחד המים והאש, כן לא תתחבר בלב המאמין אהבת העוה"ז ואהבת העוה"ב.
כי הנפש והגוף צריכים הנהגה ומחשבה, הנהגת הנפש היא להרגילה בדברי מוסר ומחשבה, ולהנהיגה בדברי חכמה ומידות טובות, והימנעות מתאוות בהמיות. ואילו הנהגת הגוף היא על ידי אכילת מאכלים ערבים, ודאגה תמידית לכל צרכיו. ואם תהיה מחשבתך על תקון גופך – תתעלם מתקנת נפשך. ואם תטה מחשבתך להחיות את נפשך – תתעלם מהרבה מעניני גופך. ומן הזריזות, שתגביר את נפשך הקיימת לך לעולמים ותחשיב את צרכיה יותר מצרכי גופך. ואמנם אין מדרך ההנהגה הראויה לקצר הרבה בעניני הגוף, כי על ידי זה ייחלש האדם, וגם נפשו תחלש, ועל זה נאמר 'אל תהי צדיק הרבה', אלא תן לגופך את המזון אשר יעמידנו על ענינו, ותן לנפשך מן החכמות והמוסרים יותר מיכולתה.
ואין לזלזל בצרכי הגוף בעולם הזה, כי ללא העבודה בעולם הזה לא תהיה לאדם צידה לעולם הבא, כמו שאמרו חז"ל: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, אך בעניני הנפש יתן האדם את כל כוחו ומחשבתו, כיון שזהו העיקר.
