תורת הבית, מאמר 'עת לעשות' (ה)
יתבונן כל אדם בדבר, אילו ח"ו היה לו בן שאינו יכול לדבר, ודאי היה מוכן להוציא הוצאות עצומות ולטרוח טירחות גדולות כדי להחזיר לו את יכולת הדיבור. והרי כל איש ישראל יודע כי בישיבה של מעלה אין עוסקים בהבלי העולם הזה אלא רק בדברי תורה, ואם יבוא לשם אדם שלא למד תורה – יהיה כאילם שאינו פותח את פיו, ולא רק יום אחד או שנים, אלא שנים ארוכות עד אין קץ, ובודאי יהיה לו מכך צער גדול. ולכן כל אדם יתן דעתו על עצמו ועל בניו, שיהיה עיסקם בתורה, ועל ידי זה יזכה לכבוד וגדולה אמיתיים לנצח נצחים.
"וְהָאֱמֶת בִּלְתִּי שׁוּם סָפֵק כְּלָל, שֶׁאִם הָיָה הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ פָּנוּי
חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם".
(נפש החיים)
חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם".
(נפש החיים)
