תורת הבית, פרק שישי (א)
ראוי לכל אדם שיהיה בקי בעל פה במסכת אחת, או בסדר משניות אחד, ויש בזה תועלת לכמה ענינים:
א. על ידי זה יקיים האדם את הפסוק 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך', כי פשטות הפסוק היא שיהיו דברי התורה חרותים על לב האדם, ומקיים זאת כשלומד את התורה בעל פה. ואמרו חז"ל, כי הנותן דברי תורה על ליבו, מבטלים ממנו הרהורי חרב [כי החרב באה על ביטול תורה], הרהורי רעב [כמו שנאמר 'אם בחוקותי תלכו', שתהיו עמלים בתורה, 'ונתתי גשמיכם בעיתם'], הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, כי אין היצר הרע שרוי אלא בלב הפנוי מן החכמה, ששם הוא קובע את דירתו.
"וְהָאֱמֶת בִּלְתִּי שׁוּם סָפֵק כְּלָל, שֶׁאִם הָיָה הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ פָּנוּי
חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם".
(נפש החיים)
חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם".
(נפש החיים)
