תפילת ערבית (ז)

וַיְכֻלּוּ – והושלמו (-בתכלית השכלול והשלימות, תרגום והעמק דבר) הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם (-חֵילָם, הברואים המרובים השייכים אליהם). וַיְכַל – וכילה אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (-עם כניסת היום השביעי) את מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה אז, וַיִּשְׁבֹּת – והפסיק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה בכל ששת הימים, ולא ברא עוד שום בריאה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי בריבוי טובה (-ובהיות בני ישראל במדבר היה יורד להם ביום השישי מנה כפולה של מן בשביל השבת, רש"י) וַיְקַדֵּשׁ – והפריש אֹתוֹ משאר ימים – שלא יתעסקו בו במלאכה וצרכי הפרנסה (-ולכן לא ירד בו מן), כִּי בוֹ שָׁבַת – הפסיק מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא כבר אֱלֹהִים, ואשר היה ראוי עוד לַעֲשׂוֹת (-כי המלאכה שהיתה ראויה להיעשות בשבת עשה ביום שישי, רש"י), ורצה שיהיה יום זה יום שביתה ממלאכה עדות לדורות עולם על מעשה בראשית.