תפילת שחרית, הודו (ג)

הודו

יִרְעַם – ירעש הַיָּם וּמְלֹאוֹ – וכל הבריות הממלאים אותו (-בעת שַׁבְּחָם את ה' מתוך שמחה), יַעֲלֹץ וישמח הַשָּׂדֶה וְכָל הצמחים אֲשֶׁר מצויים בּוֹ.

אָז יְרַנְּנוּ גם עֲצֵי הַיָּעַר – שאינם עושים פירות (-משל לשמחה הגדולה שתשרה אז בעולם מרוב הטובה והשלוה, מפרשים) כולם ישמחו וירננו מִלִּפְנֵי ה' על כִּי בָא והתגלה בכבודו לִשְׁפֹּט אֶת כל יושבי הָאָרֶץ.

הוֹדוּ – תנו הודיה לַה', כִּי טוֹב הוא, כִּי לְעוֹלָם וָעֶד נמשך חַסְדּוֹ.

וְאִמְרוּ לפני ה' בהיותכם בגלות: הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ – האל המושיענו תמיד, וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם שלא יעכבו בעדינו ונוכל לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ (- להתפאר) בִּתְהִלָּתֶךָ – בכך שאנו מהללים אותך.

בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בכל העולמות מִן הָעוֹלָם הזה וְעַד הָעוֹלָם הבא, וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם: אָמֵן – אמת הוא השבח הזה, וְהַלֵּל – וגם תוסיפו להלל לַה'.

רוֹמְמוּ – שבחו את ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ בהכנעה לַהֲדֹם רַגְלָיו – נגד בית המקדש שהוא כביכול שרפרף תחת רגליו (-כביכול ממכון שבתו השמים יוריד את רגליו לנוח בביהמ"ק, מצו"ד), כי קָדוֹשׁ הוּא ה'.

רוֹמְמוּ ושבחו את ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ בהכנעה לְהַר קָדְשׁוֹ (-מול בית המקדש שעל הר המוריה), כִּי קָדוֹשׁ הוא ה' אֱלֹהֵינוּ.

(והגם שחטאנו לפניו-) וְהוּא ה' שהוא רַחוּם יְכַפֵּר לנו על עָוֹן, וְלֹא יַשְׁחִית את האדם לכלותו, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב ולהחזיר את אַפּוֹ וכעסו מהאדם פעמים רבות, ואף כשנפרע ממנו הרי וְלֹא יָעִיר (-לא יעורר) את כָּל חֲמָתוֹ בפעם אחת, אלא נפרע ממנו מעט מעט.